אני עדיין לא מעכלת שזה קרה, שהתאריך הזה באמת הגיע. קרוב לשנתיים חיכיתי, בכיתי, קיללתי, ספרתי את הימים - מתי יגיע כבר ה-30 באוגוסט 2010? באמת שהיו ימים שהייתי בטוחה שזה תאריך דמיוני, שלא באמת יגיע.

אני באמת מאושרת. כל כך מאושרת! אני אזרחית, אני משוחררת.

בתכלס, זה כרגע לא מאוד שונה מסתם חופש פסח בבית-הספר, או רגילה בצבא. במיוחד ככה סתם באמצע שבוע, שכולם בצבא (ובדיוק היום הילדים מתחילים שנת לימודים חדשה). אני לא עושה יותר מדי - ממשיכה ללמוד מילים באנגלית לפסיכומטרי (בינתיים אני לא סובלת מזה יותר מדי, אבל היום הזה יגיע), ומחליפה לק כל יום (לא האמנתי שיגיע היום שבו אני אוכל לבחור איזה לק לשים!). מחר בערב מתוכננת סוג של מסיבת שחרור, שאת רובה תכננה חברה שלי (אני מקווה שאפשר לסמוך עליה). אני מקווה שיגיעו האנשים שחשובים לי (ושהוזמנו!), בלי יותר מדי הברזות, כי בכל זאת - זה האירוע שחיכינו לו כבר חודשים רבים!

ומה הלאה? קשה לחשוב על זה בכלל... עוד 3 שבועות מתחיל הקורס של הפסיכומטרי, וכבר הזהירו אותי שזה הולך לתפוס בערך 99% מהחיים ומהזמן שלי. אני לא מפחדת מזה, אבל זה בטח יהיה אחד הדברים שיהיה בא לי לסיים... ויהיה "עד מתי?" חדש.

חוץ מזה, אני חייבת לכתוב פוסט לסיכום שירותי הצבאי. פשוט חייבת. אז בהמשך...

טוב, אז אני אחזור למילים...?

נ.ב. שנה להופעה של מדונה בישראל!!! איזה מטורף היה...

זהו.

אני אזרחית!

הפרק הצבאי בחיי הסתיים לו...

הגיע היום הגדול.

מחר בבוקר - משתחררת!!!!!!!