לפגוש את אלוהים
להתרומם מתוך מילים ,לקבל מתנות מהקרובים לך שבך לאחר שקראת אליהם אחד אחד והבאת אותו למרכז הפנימי.
כל אחד בעל מאפיין אחר בך , כולם חפים ממניע קיימים שם עמוק קרוב לנפש התועה וטועה , הם ניצבים שם בכריזמה אישית ובמלוא ההדר הפנימי . מתבוננים ותומכים הם סך כל הטוב שבך רק צריך לפגוש בם .
כך , טיול אל המרכז מביא אלי את הדמויות המוכרות , היא אומרת לי הם ייתנו לך מתנה , כל אחד מהם , בלי שתעשה משהו , בלי שתרצה משהו .
לאט לאט בלי הרבה טכס עוצם את העיניים נושם שלוש נשימות ומתכונן לטיול .
לפעמים צריך איזה כלי תחבורה שיסיע אותי כדי שאראה איך הנוף מתחלף ולפעמים זה שם , מאוד פשוט ובלי להתאמץ עוצם עיניים.
מחפש את הקרנף הצעיר בעצם קרנפון שלאחרונה הוא מופיע דווקא כפילון.
חמדמוד , משחק עם עצמו במרחב אינו שם לב לדבר וטוב לו כל כך , בדרך כלל מרוח לו חיוך טיפשי על שפתיו ושוכב לפעמים על הגב מביט אל השמש בהנאת בטלה .
הוא נתן לי במתנה ,בלונים ואמר לי תשתעשע , תהנה . תשחק.
אחר כך פגשתי את רב-החובל , שהוא סוג של סמכות שלא מדבר הרבה ויש לו ניסיון חיים וביטחון טבעי.
הוא יושב בדרך כלל באחת הפינות עם כוס משקה וצופה , הוא מחזק לי את הגב ואיתו אני נוכח.
הוא נתן לי במתנה ,דיסק של מוזיקה – אני לא הצלחתי להבין את המוזיקה אבל היא היתה קצבית משהו שאני התחברתי אליו – הואאמר לי לסיום שים ווליום תדבר גבוה.
אחריו אני אוהב להביא את האטה , האטה היא אלה הודית מצחיקה , לפעמים היא יושבת דוממת כפסל בתנוחת הלוטוס ורק עיניה מביטות . ולפעמים היא זאת שאחראית על המסיבה ממש כמו מפיקה .
היא נתנה לי במתנה את האמונה והתמיכה בדרך ,היא נתנה לי כרטיס לאוטובוס. כרטיס לנסיעה בלי שום כוונה , רק לעלות וליהנות מהתחושה .
לאחר מכן הגיע הבדוואי השליו ,בחוכמתו ומתינותו לוקח את החיים אט אט יודע כבר הכל קרה .
הוא חשף את הכפייה במקצת מעל ראשו העטוף וקמצוץ שיער בלט החוצה .
ידעתי אז שהוא אני . אנחנו היינו כל כך דומים וזה היה מאוד כיף .
במתנה הוא אמר לי ,שיש הרבה ביטחון יותר מהפחד שבחוץ .
בשלב הזה חשתי איך הגוף מתארך לו , איך אני מביט למטה כמו ממגדל גבוה , מרגיש את הגוף אבל הגובה מלמעלה מנתק את הגוף העוטף .
טיילתי לי שם למעלה מנותק בלי גוף ומלא בהכרה אני אומר לה שזה מרגיש כמו עישנתי ג'וינט וחצי לפחות . ממש כמו לשחות בחלל להביט מעל ולדבר בהכרה .
לפעמים הפחד מקרטע והנשימה חלשה מהקושי שבאמונה על כל מה שקורה .
ממש בא לי לצעוק וווואאאוווווווווו כמו סופרמן שעף בחלל ,שוחה כמו דולפין בנהר של אהבה .
היא ביקשה שאזכור את התחושה שאשים לב לתאים של הגוף שאלמד איך מרגישה אהבה וכך עשיתי
.
ולקראת הנחיתה היא ביקשה אותי למצוא מילה או דמות שאוכל להיעזר בה כדי לחזור לפעמים למקום ההוא .
לקח לי זמן אבל פתאום קפץ לו אריה עם רעמה גדולה מתנופפת ברוח קופץ לו מהלא נודע אל הלא ידוע.
שוחה איתי בנהר העצום בנהר שבו כל התאים שבגוף נמצאים במין מחול פרטי מאווררים ולא צפופים .
אט אט התכוננתי לנחיתה , נושם ומחזיר אלי גוף , נושם ומחזיר תודעה , מזיז ידיים רגלים ויודע שלוקח זמן לעשות טיול שכזה .
שמח מאוד וטוב לי על הלב יצאתי מהטיפול בדמיון מודרך חש בביטחון עצום שהוא אני ושלי יודע שהדרך הקשה היא הנכונה ולפעמים גם מקבלים סוכרייה . וצריך להעריך את השמחה .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
