כרגיל, לא עדכנתי איזה שנה.. אבל זה הפך למין הרגל אז אם זה נוח לי ככה מי יכול להגיד לי לא.
החופש ממש עוד מעט נגמר וכל יום שעובר אני מרשה לעצמי להגיד - "טוב לא נורא יש עוד את מחר",
וככה אני לא מספיק כלום. זה התחיל בזה שהבנתי שכנראה השנה אנחנו לא נוסעים לשום מדינה - זאת אומרת
אין טיול, וזה סתם ביאס כי אנחנו כל שנה נוסעים למקום כלשהו וזה כיף... עכשיו יש לי בני דודים שהם משפחה
שאיפה שהוא אני דיי מחבב (לא שיש לי ברירה...-_-.) והם תמיד מזמינים אותי אליהם, כי הם איזה שלושה בני דודים
ואני לא יכול תמיד להזמין לשבוע את שלושתם ביחד.. אז תמיד בחופשים אני אצלם איזה שבוע - שבועיים.
והם רצו להזמין אותי לבוא לשבוע ואני הסכמתי. מה שקרה, זה שההורים והאחות שלי באו לביקור כשאני הייתי עוד אצלם
ורבתי קצת עם אבא שלי באותו היום ורציתי לחזור כבר הביתה(יצא שנשארתי אצלם שלושה ימים עד הביקור..) והם לא רצו..
בסוף אחרי הרבה שיכנועים נכנעתי ונשארתי אצלם. ומה באתי להגיד? שנשארתי אצלם עד שהם נסעו לארצות הברית (כי אז לא היה בי צורך יותר)
וחזרתי ברכבת חזרה לבד, יש להם מין מנהג כזה לסוע כמונו כל שנה למקום אחר אבל הם מלאים בכסף אז אם הם נוסעים, הם נוסעים
לתקופות של שבועיים - חודש, ונורא קינאתי כי אנחנו לא נוסעים השנה לשום מקום והם ככה נוסעים להמון זמן למקום שאני מאוד הייתי רוצה להיות בו, אז הרגשתי חרא כל החופש.. הם חוזרים מחר בערב.. שיהיה להם בהצלחה.
חודשיים לא ראיתי בערך 98% מכלל התלמידים בשכבה הקודמת שלי וזה מוזר.. מאוד.. אבל אני מאוד אוהב להתנתק, זאת גם אחת הסיבות
שאני מאוד אוהב טיולים ארוכים ורחוקים.. זה עושה לי הרגשה שאני לא תלוי באף אחד ושרובם לא יודעים איפה אני וזה כיףD:
אני יוצא מהבית שלא תבינו אבל בדרך כלל רק כי אני חייב (לקנות דברים לשנה הבאה, בגדים..) ואני אוהב את המצב הזה... חוץ מכמובן
טיולים אבל אם אין ברירה אז רק בבית.. המשפחה שלי עולה לי על העצבים, כל אחד יש את הפאק שלו ומרגישים את זה טוב טוב בגלל החופש.
יש כל מיני דברים שקרו במהלך החופש אבל אני לא זוכר והם כנראה לא מאוד חשובים.. למשל ראיתי בצומת ספרים את שלום חנוך חחח..
והצלחתי לשכנע את אמא שלי לצבוע לי את השיער לשחור כי היא צבעה גם אבל רק בתנאי שאני מסתפר.. פייר.
תמיד חשבתי על עגיל אבל לא בצורה משמעותית חשבתי על גבה אבל אז התחרטתי ונראה לי שעגיל באיזור השפה הרבה יותר מגניב...
עכשיו פה מתחבר הקטע של מה אני הולך לעשות שנה הבאה בתיכון שכבר סיפרתי בפוסט קודם או קודם קודם - בו אמרתי שהייתה התלבטות מוזיקה
או כיתה שלומדים הרבה מאוד.. ממש בהתחלה אבל הבנתי שמוזיקה ללמוד שלוש שנים זה לא בשבילי ואפילו לא הלכתי לבחינות.. כנראה הייתי בטוח בעצמי שאני אתקבל לכיתה מדעית, וגם התקבלתי(כתבתי כבר) וכל החופש חשבתי אם זה מתאים לי, כי אני לא אשקר ולא היו לי את הציונים הכי טובים בהכל גם היו לי אפילו ירידות מטורפות..
וזאת כיתה שלא מקבלים פחות מתשעים ואני מאוד מפחד מהתגובות של הילדים אם פתאום אני אביא ציונים נמוכים... ובכלל תגובות של ההורים..
ועוד יותר זה מפחיד כי זה העתיד שלי ואני חייב לקחת את העניינים לידיים. אין מוצא לחרא הזה.
במהלך מסעותיי הרבים בחיפוש אחר תיק בסוף מצאתי את מה שרציתי וקניתי, אגב הקנייה הייתה לא זולה - 300 שקל, אבל שיהיה שלוש שנים, תיק יפהD:
קניתי גם מחברות וספרים (עיינתי בהם והם לא מאוד מאיימים..) ויומן שהבטחתי לעצמי לכתוב כל דבר קטן שהמורות אומרות בו..
נקווה לטוב.. בכל מקרה בהצלחה לכולם בהשתלבות בכל כיתה שהם לקראתה (מכיתה א' עד יב' ועד כיתת יורים סתםXD)..זהו...פוסט חפירה(; (פיצוי).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
