את ערב החג שלי העברתי בבית של סבתא,

במטבח הקטן של סבתא, איתה ועם אמא שלי, וארוחת החג שלנו הייתה עוף, בורקס בשר ובקבוק ספרייט. אה, כן, וגם כמה שניצלים שנשארו מהצהריים.

לא היה כ"כ נורא, היה דווקא נחמד, בלי כל הבלאגן של החג, בלי האנשים, המשפחה...

הארוחה הזו הזכירה לי יותר ארוחת צהריים מאשר ארוחת חג, למרות שגם ארוחות הצהריים שלי יותר חגיגיות.

לחיות במשפחה הזו זה כמו לחיות בחווה, אמא היא המטפלת, אבא הוא המפרנס ואנחנו החיות, ממש משפחה מהסרטים

אז מה אפשר להוסיף...? אני מקווה שלכם היה ערב חג שמתקרב קצת יותר להגדרה של ערב סוכות.

חָגְ שָמֱח!

                     הוֹדִי מוֹדִי.

סיוט.

זה התיאור שלי ליום הזה, במילה אחת בודדה.

אתמול בלילה לא הרגשתי בכלל את הרעב, כמו תמיד, הסתובבנו בפסגה, אני, סתיו וסיון, עד שתיים עשרה וחצי בלילה, עד ששלפוחית השתן שלי עמדה להתפוצץ באמצע הרחוב והבית שלי בעצם היה הכי קרוב, אז פשוט החלטנו לפרוש.

קמתי בתשע, למרות שציפיתי לקום באחת-שתיים, חזרתי לישון וקמתי באחת עשרה, התלבשתי כדי לצאת לסיבוב קצר, שאולי יחזיר לי את העייפות, וחמש דקות אחרי שיצאתי מהבית -באותו הזמן, חמש דקות לפני בערך,גיליתי שהבית ריק- ראיתי את אמא וסבתא שלי בכניסה לרחוב, אז ישבתי איתן ועשר דקות אחרי חזרנו הביתה, אז כן- הסיבוב לא ממש עזר לי.

שיחקתי עם אחותי במונופול, סיימתי *סוף-סוף* את הספר שלי ובסופו של דבר, גיליתי שהשעה היא שתיים וחצי, אז עוד לא כאבו לי הבטן או הראש אבל התחלתי להיות חסרת סבלנות, ולמרות הכל אמרתי לעצמי שיש רק עוד שלוש וחצי שעות והלכתי לישון, בתקווה להעביר את הזמן.

בזמן שבו הייתי במיטה קמתי חמש פעמים בערך, עד שלפי שעון היד הלבקן שלי הגיעה השעה חמש ורבע, קמתי והתיישבתי בסלון, שאלתי את אמא שלי מה השעה וגיליתי שהשעה היא ארבע ועשרים, באותו הזמן בערך נזכרתי שהשעון שלי לא כוון לכבוד החורף

והשעה האחרונה -כמו בכל כיפור- עברה באיטיות שאפילו חזי החילזון עוקף בסיבוב, ניסיתי לשחק עם אחותי בקלפים אבל לא הצלחתי להתרכז, היא, אחי ואבא שלי -שהחליט לא לצום- אכלו ואפילו הריח של הנקניק -שאני שונאת- פיתה אותי לפרוש ולדחוף איזה שניצל לפה, אבל בכל זאת, אמרתי לעצמי להתאפק ודחפתי שני קינדר דליס *העוגות הקטנות האלו* לכיס של הקפוצ'ון, עשרים דקות לפני שיצא יום כיפור התחלנו לשחק מונופול, אני, אחים שלי ואבא שלי, בעשר דקות האחרונות נפלתי על השטיח, התחלתי להתפתל ולרעוד כמו איזה חולת נפש ושלוש דקות לפני עשיתי סיבובים בבית -הלא כ"כ גדול- שלנו, ברגע שאבא שלי הכריז על צאת יום כיפור נכנסתי לאמבטיה וצחצחתי שיניים, כשיצאתי הידיים שלי עוד רעדו ובקושי רב הוצאתי את העוגה מהכיס ופתחתי אותה, הביס הראשון היה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים

בעשרים דקות שאחרי המשכתי לרעוד, ועדיין כאב לי הראש, הספקתי לאכול חמש חתיכות מכל עוגה או קופסת עוגיות ושתיתי שלוש כוסות נס-קפה ברצף.

אז ברוך שפטרנו מהיום הזה ואיזה כיף שיש לי חופש מחר, אה?

חָג סֻוּכְוֹת שָׂמֱח!