יהלי סובול בהופעה; בארבי כפר סבא 10/11

אסף אמדורסקי בהופעה; בארבי כפר סבא 18/11

חורף הגיע. זמן המופעים הקטנים, מחממי הלב, גיטרה ופסנתר. אקוסטי ואינטימי. חרישי ונעים. שני אמנים מצויים חוזרים להופיע. שניהם התחילו, שלא בטובתם, על המשבצת הידועה בכינוי 'בן של' והתקדמו לא רע. היום השם שלהם עומד יפה מאד בזכות עצמו.

כלל ידוע הוא, והרבה אמנים חוו אותו על בשרם, שאמן מתחיל המופיע לפני אמן מוכר ('הופעת חימום') נידון לא פעם לקבלת פנים לא נעימה ולקריאות מהקהל, לפעמים בשמות שירים של האמן המוכר, לפעמים בשם האמן עצמו. לא נעים.

בהופעה של יהלי סובול, קצת התהפכו היוצרות. לפני סובול הופיע אוהד אביב. השירים שלו חלשים, נעדרי כשרון או מקוריות. פרי מובהק של כמעט עשור לסופשבוע רגוע. אבל זה מילא, אביב הביא איתו חבר'ה שעשו הרבה רעש. הם אהבו את השירים והגיבו יפה מאד במחיאות כפיים, אבל כשעלה יהלי צעקו לו איזה שם של שיר של אביב והוא בחיוך הבטיח ללמוד את השיר לפעם הבאה. תוך כדי המופע של סובול הם לא הפסיקו לדבר ולהפריע. הוא , מצידו, הוכיח יכולת התמדה, למרות הכל, וקיבל גם את היחס הזה בחיוך המקסים שלו.

בין שלושת האלבומים של להקתו, 'מוניקה סקס', הקליט סובול דיסק סולו בשם 'סוס'. באופן טבעי אפשר היה לצפות שהוא ייתן משקל רב יותר לשירים מהאלבום הזה. סובול החליט לא לקפח אף אחד מהתקליטים עם הלהקה. בהתחשב בעובדה שהוא הסולן וכותב רוב החומר, אפשר לומר ששירי הלהקה הם לא פחות שלו משירי 'סוס'.

זה היה ערב השירים השקטים. הקהל נקרא לקולות רקע ב'פצעים ונשיקות' אבל לא הייתה שם שירה בציבור. אפילו להיטי 'מוניקה' הגדולים קיבלו פנים אחרות, אלה שהחזירו את המשמעות לכל מילה. פתאום כל כך הרבה שורות שהפכו כבר למזדמזמות מעצמן מתגלות מחדש בשיא תפארתן. סובול ביצע כמה בלוזים מקוריים באנגלית ובלוז אחד של פיטר גרין, מה שקצת משך את כל ההופעה לכיוון הסגנון המעושן הזה.

סובול לבד. לראשונה, ככל הנראה, אי פעם, מפגין הומור, כריזמה, וכושר מנהיגות. הנגינה שלו מפתיעה ביכולותיה, העיבודים רעננים ונשענים על בטחון ביכולת הטכנית של סובול על המיתרים. בודד בחזית, לסירוגין עם גיטרה חשמלית ואקוסטית, לוחם לבדו בקהל לא קל. מתמודד באומץ. הוכחה שהכשרון לכתוב , לשיר ולנגן אינם הכל. הכבוד האמיתי, ואם תרצו אפילו התהילה, באים מהיכולת לכבוש את הקהל בלי גב של להקה ועוצמות צליל מהממות אוזניים.

שבוע לאחר מכן, ביום הראשון של החורף, באותו מקום, עולה לראשונה אסף אמדורסקי על הבמה לבד. קצת אחרי הופעות איחוד עם להקתו המיתולוגית, 'תערובת אסקוט', הוא מגיש על פסנתר, גיטרה באס ומכונת תופים, מיטב משירי הסולו שלו.

לפני ארבעה חודשים, אמדורסקי יצא במופע גדול ומרובה אורחים שהיה אכזבה: איחור של שעתיים, סאונד איום ומזגן מקולקל. באקט ראוי לציון הוא פיצה את המאוכזבים בשני מופעים שאליהם רוכשי הכרטיסים של המופע המקורי נכנסו בחינם. במקום משהו גרנדיוזי הם קיבלו את אמדורסקי צנוע יותר ומשום כך, מוצלח מאד.

הסיבוב החדש, ממשיך את מגמת הצמצום. הסקרנות הטבעית לראות דווקא את הפעם הראשונה מביא לכפר סבא לא מעט אנשים. אחרי ארבע שנים ללא הופעות ואחרי שתי הופעות עם להקה, האיש קופץ ראש ומנסה לבד.

המופע חולק לשני חלקים. בחלק הראשון אמדורסקי יושב ליד פסנתר. הסאונד עמוק ונעים. רוב השירים לפסנתר נבחרו דווקא מהאלבום הכי אלקטרוני שלו, 'מנועים שקטים'. אין ספק שזהו החלק המצדיק את ההופעה כולה. אמדורסקי מוותר על הממד הכל כך בולט של מקצב לטובת הצליל המעודן של הקלידים האקוסטיים. הוא נעזר במטרונום בכמה מהשירים, ביתר הוא נעזר בהמהום ספונטני מהקהל שמוכיח שקהל מעורב יכול להיות חוויה רבת קסם ולא רק גורם מפריע. ביצירת המופת מתוך 'מנועים', השיר 'חמש עשרה דקות' הוא מפעיל טייפ סלילים גדול ממדים ומכניס את המקצב הכובש שגורם לקהל לזהות את השיר במחיאות כפיים. ב'חלום כהה' הוא לא שוכח להכניס את ההקלטה של ענבל פרלמוטר כמו בדיסק עצמו.

בחלק שבו אמדורסקי על הבאס הוא נתלה מאד בעזרתה של מכונת התופים. הוא בונה מקצב אבל מזניח את המלודיה. בניגוד למיומנות הגדלה והולכת שהראה סובול על הגיטרה, אמדורסקי העדיף לסמוך על יחידת הקצב החצי אנושית, חצי אלקטרונית, שעל הבמה.

הקהל הממלא את המקום לא מאשר לו לפנות את הבמה כל כך מהר. למרות שהוא מצהיר ש'אין יותר שירים' הקהל מתעקש ומקבל עוד שלושה שירים. ב'ליד עצמך' הוא אפילו מתרחק מהמיקרופון להבליע  את המילים ששכח. והמילים, גם אצל אמדורסקי, נפלאות. תמונות, תיאור מופלא של תחושות ומצבים. חרדת המוות ב'התקפת לב', החיבוק של החורף ב'שיטפון נקי', והריקנות של אהבה קורסת ב'חלום ככה'. אמדורסקי הבטיח פחות מבוכה ויותר שירים ברפרטואר בהופעות הבאות, יש סיבה להמשיך איתו הלאה.