ביקורות מוזיקה וכתבות תרבות - עמי ברנד

במקום פרידה – אוסף שירי משוררים; הד ארצי

מורידים הילוך –אוסף שירי נסיעה; הד ארצי

אילו היה אצלנו כריסטמס ולא חנוכה, אולי אפשר היה להבין עבור מי בעצם נוצרו האוספים האלה. בחו"ל, בדיוק בעונה הזאת של השנה, מתמלאות חנויות המוזיקה בסינגלים ובאוספים המיועדים להיות מתנה. הקלישאה מספרת על הסבתא או הדודה הקונה תקליט לדור הצעיר. מוזיקה נעימה, שעובדת גם על גיל העמידה. לא משהו קאנוני, אלא יותר ממחוזות הקיטש או הפופ במשקל נוצה.

אצלנו יש קצת פחות קיטש אבל עדיין הראש שהגה את 'מורידים הילוך' ואת 'במקום פרידה' הוא קצת זקן. הראשון כפול ומחזיק כמעט ארבעים קטעים. השני בודד ויש בו תשע עשרה שירים. שניהם מלאים בשירים נפלאים לרוב אבל נטולי חוט מקשר. אלא אם דיסקים שנשמעים כאילו הוקלטו מהרדיו מתוך התוכנית הוותיקה 'ארבע אחרי הצהרים' בגלי צה"ל, נראים לכם כמו סיבה לשלם כסך בחנות. 'מורידים הילוך' אפילו נפתח ב'תמונה' של יעל לוי, השיר שהפך לאות הפתיחה של התוכנית ההיא.

שירי משוררים הוא מותג איכות ישראלי ידוע. כבר שנים שואבת המוזיקה המקומית טקסטים מתוך האוצר הענק של השירה העברית. ובכל זאת, לא כל הלחמה מקרית של שירים שכתבו אלכסנדר פן, תרצה אתר, יהודה עמיחי או נתן זך ראויה להופיע במתכונת עצלנית כזאת.

'מהי שירה?' שאל פעם המשורר הפולני זוכה פרס נובל צ'סלב מילוש. וענה בציניות, 'חומר קריאה לנערות מתבגרות. זמר שיכורים שמישהו יחתוך את גרונם בעוד רגע'. אצל בועז הראל, שערך את 'במקום פרידה', נראה שהנימה הציניות לא עברה את הפילטר. הוא התבקש להכין 'שירי משוררים' ורקח קומפוט שאפילו נערות מתבגרות לא צריכות בבית.

מאחורי שתי עטיפות מכוערות להפליא מסתתרים שירים שיש בהם יופי ואיכויות ביצוע אבל שום סיבה לרכוש אותם דווקא ככה. אם נחזור לקלישאות: בכל בית ראוי שיהיה זמין ביצוע ל'בלילות הסתיו' ששר שם טוב לוי (מילים: דוד פוגל) או 'ציפור שניה' בביצוע המצמרר של סוזן ופרן, אלא שלא ככה, לא באוסף מזלזל שכזה.