ביקורות מוזיקה וכתבות תרבות - עמי ברנד

מתי כספי – המיטב; אן-אם-סי

אובססיית האוספים מפילה חלל נוסף, מתי כספי. ולא בפעם הראשונה. אן. אם. סי. המקומיים התקנאו בסדרה הבינלאומית ‘the essential’ שאספה מבחרים כרונולוגיים לאמנים גדולים כמו לאונרד כהן, בוב דילן וברוס ספרינגסטין, וייסדו סדרה משלהם. מאיר אריאל נאסף, דייוויד ברוזה גם. לאריק איינשטיין הוציאו אוסף שגרם לסערה זוטא וגם לחצי גניזה.

עכשיו הגיע תורו של מתי כספי. לאחר אוסף בלדות שיצא השנה, אוסף מסכם של מדיה דיירקט ובו חמישה דיסקים, דיסק שנקרא 'דואטים' ומכיל ביצועים מ חודשים של כספי לשיריו כשהוא מארח בכל שיר אמן אחר. 'דואטים' היה עצמו רטרוספקטיבה של הקריירה של כספי, אלא שהוא היה בעיקר מביש. עכשיו מגיע אוסף קצת יותר ראוי. פחות מרושל ומחזק את התחושה שסדרת המיטב הזאת אמנם מאופיינת בשמרנות אבל בכל זאת ניחנה בכבוד אמיתי לאמן ולמכלול יצירתו.

לניגוד לאוסף הבלדות הקודם, אין באוסף הכפול החדש שום שיר ממוחזר. כל השירים נלקחו מהאלבומים המקוריים, תוך התמקדות בתקופה העשירה ביותר של כספי, סוף שנות השבעים ותחילת השמונים. כאשר מהאלבומים המיותרים 'הופעה חיה בערד' ו'דואטים' מיוצגים בשיר מכל אחד מהם.

כספי יהיה לעולם זמר ומוזיקאי ייחודי בעיקר בשל הידע המוזיקלי הרב, הדיוק הקפדנות שלו. פרצוף הפוקר המסתיר איש חכם, משעשע, רב קסם וללא ספק מלחין גאון. החסד של האוסף הזה הוא בעיקר עבור מי שלא הכיר את האיש בזמן אמת. 'ביום מסה' הפוצע שהלחין למילים של משה טבנקין, 'ברית עולם' שכתב אהוד מנור, 'עוד תראי את הדרך' הנוגע ללב של שמרית אור, והביצוע שלו ל'שיר ערש' של אלתרמן וארגוב הם נכס צאן ברזל אמיתי.

כאמן הוא עבר דרך פולק, סמבה, בוסה נובה ושירי גיטרה מסביב למדורה, אבל כספי מעולם לא היה רוקנרול ממש. הוא השכיל לחבר את המורשת המקומית של סשה ארגוב לרוק המתקדם של שנות ה- 70 המוקדמות. שיתף פעולה עם שלמה גרוניך, יהודית רביץ ודני ליטני והוא תמיד את המיטב מעצמו ומשותפיו. כספי יודע לנגן על עשרות כלים. פעם הוא אמר שהוא לא מתופף, הוא מנגן על תופים. ב-37 שירים שהוקלטו במהלך עשרים ושש שנים אפשר לשמוע עד כמה האמירה ההיא לא הייתה שחצנות אלא האמת כולה.