ביקורות מוזיקה וכתבות תרבות - עמי ברנד

קובי אוז – דמעות וים; הליקון

אחד האלבומים החשובים של הרוק הישראלי, 'חתונה לבנה' של שלום חנוך, נכתב והוקלט כמעין רקוויאם לנישואיו של האמן לאשתו לשעבר. הממד הרכילותי היה בתוך הדי.אן. איי של כל שיר. קובי אוז, האיש החזק בלהקת 'טיפקס' בדיסק הסולו הראשון והחדש שלו, עושה את 'חתונה לבנה' שלו. 'דמעות וים' מספר את סיפור פרידתו וגירושיו מהשחקנית אביטל אברג'ל. אוז לא נרתע מהחשיפה שיש בנושא האלבום ומתמודד באומץ מול האפשרות שהשירים יהיו נושא לרכילות יותר מאשר לביקורת מוזיקה.

אוז הוא טיפקס. אפשר לראות ברשימת הקרדיטים בדיסק שכל הרכב הלהקה משתתף. הבחירה של אוז לחתום בשמו בלבד הגיונית למדי. האלבום אישי מאד. במקום להיות חלק מהחבר'ה,הוא קול יחיד. גבר שהעולם שלו מתרסק והוא מעדיף לבכות בחדר לבד, בלי ליווי. זאת גם הסיבה שהתקליט אינו משדר מה שעד היום היה מגולם באלבום של טיפקס.

בששה אלבומים בשש עשרה השנים עם הלהקה הוכיח אוז יכולת כתיבה משוכללת, מגוונת ובעלת קול ייחודי. הוא הקפיד, משום מה, לייצר לעצמו תדמית של ליצן. המגמה לא נעלמה לגמרי בקריירת הסולו. בשם האלבום הוא מרגיש צורך לקרוץ לשיר ההוא של זהר ארגוב. ב'פעם אהבת אותי' הוא מודה גם בקושי הזה. "יותר ויותר קשה לי עם שיחות סלון / להיות מצחיק מגניב וקול, לשמור על סגנון"('פעם אהבת אותי').

בניגוד לחנוך הוא לא מנסה לשמור על איפוק או טשטוש עקבות מסוים מול הסיפור האמיתי. הטקסטים חושפים את החולשה, הבדידות והכאב. כמעט כל השירים מופנים לבת הזוג לשעבר. יש תחושה שאוז סובל מבעיה של מודעות עצמית; כסולן טיפקס ההומור שלו מקרין עודף, וכשהוא מקונן על נישואיו הוא חושף חוסר בולט. קצת קשה לבלוע חלק מהטקסטים של האלבום הזה, מיוחד בצריכה רציפה. למרובה המזל של אוז, כשרון ההלחנה שלו לא הופך את האלבום לפסטיבל שירי דיכאון. אוז כמלחין וכמפיק מוזיקלי, מגוון מאד ולא פעם מרתק בבחירות הסגנוניות שלו. חוץ מהערבוב האופייני לאוז בין מוזיקה ים תיכונית ופופ מופק היטב, יש כאן גם פיוז'ן  (בשיר הנושא) היפ- הופ ('פעם אהבת אותי'). אוז מעיד ששמע המון מוזיקה קלאסית במהלך ההקלטות. האזנה מדוקדקת מוצאת גם השפעות כאלה.

אוז סידר את השירים כדי שיספרו את הסיפור לפי העלילה שהכתיבה המציאות. קודם הסדקים בקשר, אחר כך פחד הנטישה, בהמשך הפרידה עצמה, ובסוף, אופטימי כדרכו, אופק חדש של תקווה ב'סיני' (של לפני הפיגועים, כמובן). כדאי גם לציין את חוברת המילים. לכל שיר הוצמד ציור של לידיה שאדו, ציירת כשרונית שמוסיפה עוד ממד לסיפור אנושי ומוכר.