נוסחה משוחזרת
הפרויקט של עידן רייכל – ממעמקים; הליקון
בשנות השמונים פגש פיטר גבריאל את יוסו נ'דור, מוזיקאי מסֶנֶגָל. דרכו גילה הבריטי הסקרן את המוזיקה האפריקאית ונכבש. שיתוף הפעולה הראשון ביניהם הוליד שיר אחד יפהפה. בהפקות שבאו אחר כך, אי אפשר היה להתעלם מתחושה קלה של תועלתנות קולוניאליסטית.
התבשיל הישראלי-אתיופי שיצר עידן רייכל בפרויקט הראשון שלו היה טעים להרבה מאד ישראלים. 'ממעמקים', השיר החדש מתוך האלבום השני נשמע כמו ניסיון נלוז לשחזר שוב את הנוסחה. הקומוניקט מבטיח אלבום 'מפתיע ומגוון' אבל המאזין יקבל עוד מאותו דבר. קשה שלא לחוש את הזיוף ואת השימוש הציני: הטקסט שוב מרמז למקורות (הפעם, תהילים), הלחן חסר השראה והכל מרוח שוב בשירה אתיופית אותנטית ברמה זו או אחרת. אין לרייכל משהו משלו והוא גם לא רוצה. בשביל מה? הרי זה מוכר גם ככה.
יומן התיכוניסט
אוהד חיטמן – נוקטורנו; עננה / הד ארצי
לפעמים שם מוכר או מורשת משפחתית הוא נטל, לפעמים זו ברכה. רוב משפחת בנאי, למשל, הוכיחו שכנראה גם בלי הקרבה המשפחתית, הי כל אחד מהם משיג בצדק את הפינה שלו בתשומת הלב הציבורית.
אוהד חיטמן הוא אחיינו של עוזי, שנפטר בטרם עת לאחרונה. אבל לא תמצאו בשיר החדש שלו זיקה כלשהי לעולמו של הדוד. חיטמן, 27, בוגר 'צעירי תל אביב', בוגר האקדמיה למוזיקה בירושלים ומלחין שירי פסטיגל, בחר לפתוח את הקריירה שלו בבלדת פסנתר שקטה. ההתחלה נשמעת כמו העיבוד של ג'ון קייל ל'הללויה' של לאונרד כהן. מיד אחר כך הכל מדרדר; השירה של חיטמן הצעיר לא טבעית. הלחן מאבד כל שמץ השראה, מסרב להתבגר מהחקיינות. המילים כמו נתלשו מתוך יומנו של תיכוניסט רגיש וגראפומן.
התחלה צולעת מאד. יכול להיות שהוא עוד יפתיע ולכן כדאי לחשוב שוב לפני הוצאת הסינגל הבא. יש לקוות שהפתיחה הזאת איננה מיטב יכולתו של האיש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
