דב המר – going deep ; הוצאה עצמית.

מי שיקשיב לדב המר ישמע את מרחבי שיקגו, יראה קקטוסים במדבריות לואיזיאנה, יריח את אבק הדרכים של סיאטל. לכאורה, לא שייך לכאן בכלל. ובמובן מסויים האלבום הזה נוצר כאן אבל הוא נטוע עמוק במקום ממנו עלה המר לארץ. מצד שני, באופן מאד סמוי, השירים בדיסק חרושים בקמטים שנוצרו כאן.

דב המר, 37, מופיע כבר שנים ארוכות, כולל תקופות של הופעות כנגן רחוב בחו"ל. היום הוא בארץ מנגן עם להקתו בפאבים, נושף במפוחית ושר. אחד ממקומות ההופעה הקבועים שלו הוא 'מייקס פלייס' בטיילת של תל אביב. בערב הפיגוע במקום רק במקרה הוא לא היה שם, אבל כמעט כל מי שהיה, נמנה עם חבריו ומכריו. המר היה גם האמן שהופיע במקום בערב הפתיחה שלאחר הפיגוע.

המר הוא חלק מקהילה קטנה אך תומכת מאד של צרכני בלוז וקאנטרי מקומיים. חלקם עלו מארה"ב וחלקם צברים שגילו את הקסם של האמריקנה בזכות אמנים כמו המר. אחרי שנים שהוא מופיע עם להקת בלוז חשמלי, האלבום החדש הוא אקוסטי. המר ורוני כץ, עוד בלוזיסט, הפיקו אלבום סמיך מאד שהוא ממתק נפלא לאוהבי הז'אנר אבל בהחלט יכול לשעמם עד מוות מי שלא מתחבר למוזיקה הזאת.

אין כאן הפתעות לטוב ולרע. הבלוז במסורת ג'ון לי הוקר, מאדי ווטרס כשהוא מנוער קצת לתוך תבניות קאנטרי עם בנג'ו וגיטרת פדאל סטיל. מי שהשמות לא אמורים לו כלום אבל מסתקרן, כדאי שיגיע להופעה. הבלוז תמיד עובד יותר טוב מול קהל.