ביקורות מוזיקה וכתבות תרבות - עמי ברנד

הסרט רץ בדמיון

יוסי בבליקי, בועז כהן

דצמבר 1

טרקטור/התו השמיני

בשנות התשעים זכו אלבומים של פסי קול לסרטים לפופולריות עצומה. אמני פופ ורוק בכירים כמו מרק קנופלר, בונו וסטינג הלחינו מוסיקה לסרטים ותרמו שירי נושא שהפכו ללהיטים גדולים. במאים עם גישה למוסיקה כמו וים ונדרס ('מלאכים בשמי ברלין' ו'עד סוף העולם') ומפיקים עם יד על הדופק ('אישה יפה', פסקול עמוס להיטים) הביאו לפריחה בתחום. אלא שלא כל סרט הוא ג'יימס בונד, ולא כל אלבום פסקול מיועד למצעדי המכירות.

אצלנו גורלם של קטעים כאלה הוא להיעלם לאחר שהסרט נעלם. מקסימום להישאר בארכיון של המוסיקאי. הרי אי אפשר לשלב את הקטעים באלבום רגיל, שיש לו בדרך כלל קונספט אחר. לכן הטובים שבקטעים הללו מגיעים לרוב אחרי שנים לאוסף של אותו אמן. העניין הוא שלא פעם מדובר בבזבוז. לפעמים הסרט הוא סתמי, אבל המוסיקה נפלאה. ולא מדובר רק בשיר הנושא, שלפעמים מצליח ברדיו, אלא במכלול כולו.

'דצמבר 1' הוא הראשון מבין כמה אלבומים שמתככנים להוציא יוסי בבליקי ובועז כהן ובהם מוסיקה לסרטים שכתבו בשנים האחרונות. הפעם מדובר בפסקול הסרט 'שרמן בחורף'. הסרט הוא סוג של פילם נואר. דרמה משטרתית עתירת שתיקות וגשם. הסרט לא היה הצלחה גדולה ודי מהר נעלם מאולמות ההקרנה, אבל המוסיקה היא כבר עניין אחר.

בבליקי וכהן, שניהם חברי להקת פונץ', שניהם אנשים של פסנתר, הלחינו שבעה עשר קטעים. כולם, מלבד שניים, אינסטרומנטליים. רובם באמת מבוססים על קלידים ופסנתר חשמלי. יש גם גיטרות, תופים, חליל אירי וסמפלר, אבל אלה מהווים קישוטים, בעיקר כדי ליצור אווירה. הדבר האמיתי הוא המלודיות המופלאות שבבליקי וכהן מחברים על הכלי שעליו הם למדו נגינה בילדותם. הבחירה ללכת על פסנתר חשמלי ולא אקוסטי יוצרת מעין אלכימיה מיוחדת המניבה צליל חם והופכת את ההאזנה לטיול מרתק. המוסיקה בהחלט יכולה לענג בלי קשר לסרט שעבורו נכתבה. כהן ובבליקי השקיעו בהלחנה קצת יותר מאשר יצור סתמי של אילוסטרציה צלילית לתמונות הנעות. הקטעים מנהלים ביניהם דיאלוג על ידי שימוש במשפטים מוסיקליים חוזרים ובוואריאציות עליהם. ובכלל, מי צריך את הסרט עצמו אם יש בפסקול קטעים עם שמות כמו 'כל החברים שלי כלואים בקרקעית הים' ו'אמחה את זכר עמלק'?

למי שמתקשה להתמודד עם מוסיקה בלי שירה, יש גם שני שירים. אלה אינם דומים כמעט בכלום לשירים המוכרים של פונץ'. '24 שעות ביממה' ו'האהבה כבר איננה' באו ממחוזותיהם של רוברט וואייט ומאצ'ינג מול. המוסיקה, ולא הטקסט, עומדת במרכזם הצליל האלקטרו-אקוסטי נמצא גם בהם. למרות שבתחילה השירים לא מתמסרים, בהמשך מתברר שהם לבדם מהווים סיבה לרכוש את האלבום. בראשון מארח בבליקי בשירה את סיון שביט ובשני את זמר האופרה עמירם זמני. הטקסטים (בבליקי ועוזי וייל), כמו שאר הקטעים, משוחררים משיקולים מסחריים ולכן מרשים לעצמם כתיבה בזרם תודעה. הראשון בהשראת הסרט, השני הרבה יותר מעורפל, ולא פחות ממגנט את האוזן.

'דצמבר 1' הוא פרויקט צד. בבליקי וכהן עובדים על האלבום הבא של פונץ', אבל לא זונחים את הבנים החורגים לכאורה מהקולנוע. עוד ארבעה 'דצמברים' צפויים במהלך השנה הקרובה. נראה כי המוסיקה של השניים לא צריכה את התמיכה המוראלית או היח"צנית של סרט כלשהו. כמו בריאן אינו, שעשה לפני שלושים שנה פסקולים לסרטים דמיוניים, בבליקי וכהן יכולים לתת למאזין להקרין את הסרט בדמיון שלו. המוסיקה כבר תפעיל את המקרן.