ביקורות מוזיקה וכתבות תרבות - עמי ברנד

שלום חנוך / המיטב

אן-אם-סי

שנה וקצת אחרי ש'מדיה דיירקט' הוציאו לו אוסף של ארבעה דיסקים, מוציאים עכשיו באן-אם-סי אלבום אוסף משולש לשלום חנוך. 'המיטב', כנהוג בסדרה, מקוטלג כרונולוגית ומתחיל בטעימה מ'שבלול' עם אריק איינשטיין ומשלושה קטעים מתקופת חנוך בלהקת תמוז.

הבעיה בסידור כזה, לפי לוח השנה, היא שהקריירה נבחנת בצורה כמעט אמפירית. קל להשוות בין 'טיול ליפו' (במקור מתוך 'אדם בתוך עצמו' 1977) לבין 'כל אחד רוצה' ('מוסקט', 1999, עם אריק איינשטיין). ההשוואה לא מלבבת בכלל, והיא לרעת העבר הקרוב, לצערי. חנוך הוא ללא ספק אחד המוצלחים והפוריים שבמלחינים הישראליים. הוא גם שמר על רמה מסוימת לאורך כל הדרך. ככה שגם מאלבומים חלשים שלו, כמו 'ערב ערב', אפשר יהיה לחלץ שלושה שירים שיעמדו ליד הקלאסיקות בלי להתבייש. אמנם הפער בהשראה ובמחויבות אינו ניתן לטשטוש, אבל אין ספק שבכמעט חמישים השירים שנבחרו לייצג את קריירת הסולו של חנוך, יש מעט נפילות והרבה להיטים בצדק, נכסי צאן ברזל ויצירות מופת.

חנוך אמנם כבר בן 60 אך עדיין לא אמר את המילה האחרונה. לכן, קצת קשה להבין את הצורך לארוז אותו באוסף חגיגי ומסכם כל שנה וחצי. דווקא אלבום ההופעה הכפול שהוציא לפני שנה עם משה לוי, 'יציאה', היה סיכום הרבה יותר מוצלח של העולם של שלום חנוך. היו בו גם הרבה חיוניות והומור. האיסוף המחודש של קטעי האולפן לא מוסיף הרבה והוא מן הסתם מתנה מוצלחת לעצלנים.

להקת תמוז

סוף עונת התפוזים – מהדורה מיוחדת

אן-אם-סי

בניגוד לאוסף 'המיטב' של שלום חנוך, דווקא ההוצאה המחודשת של 'סוף עונת התפוזים' מהווה רכישה מוצדקת וראויה. נכון שהאלבום הזה כבר יצא בדיסק ונכון שזה מהלך קצת חמדני מצד חברת התקליטים להוציא שוב את האלבום בגרסה משופרת. אבל מה לעשות, מה שמגיע ל'סוסים' של פטי סמית, מגיע גם לתמוז שלנו.

האלבום יוצא כמעט שלושים שנה מאז יצא התקליט לראשונה. למי שלא שמע עד עכשיו על תמוז, אפשר לומר כי זו היתה סופר-גרופ ישראלית. שני הכוחות היצירתיים וכמעט מנוגדים שבה, אריאל זילבר ושלום חנוך צירפו את יהודה עדר (היום נגן ומפיק מוסיקלי), איתן גידרון (היום נגן וטכנאי סאונד) ומאיר ישראל, שהיום מתופף בעיקר אצל שלמה ארצי. תמוז היתה הלהקה הראשונה שלא פחדה מרוק גיטרות רועש ומשירים של מעל שש דקות.

המהדורה החדשה והמיוחדת מכילה שני דיסקים. אחד כולל כמובן את האלבום המקורי, אלא שבסופו מתחילים הממתקים: 'סוף עונת התפוזים' בגרסת התקליטון שבה זילבר וחנוך חולקים ביניהם את השירה, ו'פנס הרחוב', גם הוא בגרסה מוקדמת. בדיסק השני יש שישה שירים בהופעה בצוותא, שנה לפני צאת האלבום. זוהי הופעה שהוקלטה לטלוויזיה ואפילו בהתחלה אפשר לשמוע את אהוד מנור מציג את הלהקה.

הקטעים שנוספו מאפשרים למאזין לגלות עד כמה הלהקה הזאת היתה הרכב יוצר המשתנה מהופעה להופעה. מעמדה הבכיר של תמוז בתולדות הרוק הישראלי רק מתעצם בעקבות האזנה לחומר הארכיוני החדש. שלוש גרסאות יש כאן ל'סוף עונת התפוזים' ואף אחת לא נשמעת דומה לשנייה. זאת גם הסיבה שמעריץ אמיתי, כן, אפילו מי שמחזיק עותק של האלבום בבית, צריך את המהדורה הזאת.