ביקורות מוזיקה וכתבות תרבות - עמי ברנד

הופיע ב"מגזין ישראלי" (מזמן, אני יודע, אבל אני קצת עצלן)

שילה פרבר, שבדיוק עכשיו מוציאה את האלבום השני שלה "מתוק שחור", שהוא בוטה ומתריס כקודמו, רק רוצה שתקשיבו לדיסק החדש שלה. לא אכפת לה שלא תאהבו, אבל לפחות תקשיבו. חוץ מזה היא מדברת על החשיפה לעולם, מספרת על איך בוחרים שירים ומגלה ממה באמת היא מתפרנסת

לפני שלוש שנים שילה פרבר הוציאה אלבום ראשון. הרושם מהראיונות איתה היה שמדובר בבחורה נוירוטית, שממש לא כדאי לעצבן אותה. קצת אחרי האלבום היא התחילה להופיע בחדר חזרות קטן שהוסב לכוך הופעות בדרום המאובק של תל אביב. פרבר, שישבה שם מול בערך 30 איש, הייתה בהחלט עצבנית אבל מאוד לא מאיימת. היא נראתה לרגעים כמו ציפור מבוהלה בתוך כף יד.

פרבר של היום היא חיית הופעות משופשפת. ראיונות פחות מלחיצים אותה. היא בוחרת להיפגש בבית קפה על הים. מעין הפוך על הפוך מהתדמית הגותית שלה. "חשבתי שיהיה חורף", היא חצי מתנצלת. "אם הייתי יודעת שקיץ בחיים לא הייתי באה לפה. בחורף זו אווירה רומנטית. בסוף השמש הזאת, שכל כך מאיימת עלי".

לפני שבועיים בערך יצא האלבום השני שלה, "מתוק שחור", ועכשיו היא במסע פרומו של ראיונות, תוכניות רדיו ואירוחים בפורומים של מוסיקה באינטרנט.

כשיצא האלבום הראשון נבהלת וברחת לחו"ל. איך התחושה עכשיו?

"עכשיו אני רואה את זה אחרת לגמרי. אני יותר מיומנת, לא יובילו אותי לפינה שאני לא רוצה להיות בה. וגם, אני עובדת בזה. אם זה יגרום לעוד מישהו להקשיב לאלבום, אפילו לא לאהוב, רק להקשיב, זה חשוב לי".

את האלבום הראשון הפיק רם אוריון (נושאי המגבעת, בתרי זוזי), גיטריסט מבריק ויוצר לא מספיק מוערך. הפעם בחרה פרבר לעבוד עם חבר ותיק, דניאל סלומון.

איך זה לעבוד עם מפיק פסנתרן לעומת מפיק גיטריסט?

"דניאל הוא מוסיקאי מאוד רחב יריעה. רם ניסה להתאים את השירים לקווי המתאר שלי. עם דניאל שומעים שאני יותר בפוקוס".

החיבור בינך לבין רם נראה יותר טבעי בגלל ההתרסה והרוקנ'רול. איך הסתדרת עם דניאל?

"הדימוי לא תמיד מתאים למציאות. דניאל ואני אפילו הקלטנו יחד סקיצות עוד לפני שהאלבום הראשון שלו יצא. אחר כך אני די התאפקתי מלעבוד איתו".

למה?

"בגלל שהוא מאוד שונה ממני. אולי פחדתי שהוא יבלע אותי".

סלומון, למי שדואג, לא בלע את פרבר. האלבום החדש שלה לא פחות מתריס ורוקי מקודמו. יש תחושה שפרבר כבר יותר יודעת מה היא רוצה ואיך הסך הכל צריך להישמע.

קראת בטח ביקורות שאמרו שבגלל העבודה עם דניאל התרככת

"אני לא יודעת איך להתחיל לענות על זה. נראה לי שחיכו עם העט כבר לכתוב את זה. הכינו את זה מראש. דניאל מושך הרבה אש. הרבה יותר ממני. לא ברור למה".

קאברים מוצדקים

פרבר זוכרת את ההופעות הראשונות. היא לבד עם גיטרה אקוסטית, מול פרצופים לא מוכרים שבאו לשמוע מה יש לה להגיד. למרות המבוכה של הראשוניות ההיא, פרבר מתגעגעת לשם לפעמים. "יש רגעים שאני מרגישה עדיין ככה בהופעות", היא אומרת.

פרבר כבר לא מופיעה לבד. יש לה להקה המבוססת על ההרכב שניגן בהקלטות. בהופעות, כאז כן עתה, היא משלבת קאברים, אלא שאלה הקאברים הכי מפתיעים ומוצדקים שאי פעם שמעתם. "הלו" של ליונל ריצ'י, "רק זיכרון אחד" של שלמה ארצי שלפני קיסריה, "פני מלאך" ו"יוסי יוסי" של יהודית רביץ, "ירושלים של ברזל" של מאיר אריאל מימי הצנחן המזמר, ו"ילד טוב ירושלים" של פרמיירה. לא ברור אם זו האישיות העוצמתית הכובשת שלה, או הצורך ליצור משהו מחדש, אבל השירים האלה נשמעים אחרת לגמרי מפיה. כשפרבר רצתה להגיד משהו פוליטי, היא גייסה לכך את אריאל ואת פרמיירה. הביצוע שלה ל"ילד טוב ירושלים", ואני אומר את זה באחריות, מנצח בנוקאאוט את המקורי.

"זו הייתה תקופה קצרה שגיליתי את המעורבות", מסבירה פרבר בחיוך. "מדי פעם יוצא לי. זה שיר שימשיך להיות רלוונטי. אני אבצע אותו בטח עוד פעם".

ולכבוד מה המעורבות?

"קראתי את 'דו"ח על הבנאליות של הרוע' של חנה ארנדט. למדתי ממנו המון דברים. אחד מהם הוא שלא לעשות כלום ולתת לדברים לקרות זה פשע לא פחות חמור. יש את הרעים ויש את אלה שסתם נותנים לזה לקרות. לא רציתי להיות מאלה".

את רוב הביצועים אפשר למצוא פה ושם באינטרנט. שילה לא מוטרדת. "אני ממש אוהבת את זה שהקלטות של הופעות שלי מסתובבות באינטרנט. לא תמיד אני אוהבת את הביצועים ולפעמים אני ממש מתביישת, אבל אוהבת להיזכר. זה כמו עם תמונות. לפעמים אני מוצאת תמונות שלי ברשת וזה ממש (כאן היא מביעה סלידה קלה), אבל אני בסדר עם זה".

הקאברים הובילו את פרבר לפרויקט הבא. "שמתי לב שכמה פעמים בחרתי לבצע שירים של תרצה אתר", היא אומרת. אז עכשיו פרבר מעלה ערב משירי תרצה אתר. היא עיבדה ומנגנת. על הבמה תהיה איתה השחקנית ליאורה ריבלין.

את תשירי והיא תשחק?

"לא, שתינו שרות. היא זמרת נהדרת. פגשתי אותה בערב לזכר ענבל פרלמוטר ומאז עקבתי אחריה. ראיתי אותה גם בערב שירי ברכט".

אז איך מטפלים בשיר מוכר כדי שלא יצא משומש ומשעמם?

"אם יש לי איזושהי השגה לגבי הביצוע המקורי, נורא קל לעשות את זה אחרת. הבעיה היא כשאני אוהבת את הביצוע המקורי כמו שהוא. גיליתי שהכי טוב לא להילחם, לא לשנות בכוח".

יודעת לנפנף

תהליך בחירת השירים בדיסק היה לא קל. פרבר מחזיקה מגירות מלאות. "לשילה אין אף שיר סתמי", סיפר סלומון בראיון. "אין אצלה מנה צדדית, הכל מנה עיקרית".

"דניאל נורא אוהב את השירים שלי", מודה פרבר. "לי הרבה יותר קל לנפנף אותם. זה לא צריך להיות אוסף השירים הכי טובים. יש שירים מסוימים שיותר דחופים לי מאחרים. שאלו אותי למה אין באלבום את 'טוב תשלח אלי את המטומטמת'. מבחינתי החיוך הממזרי הזה יכול לחכות. זה לא מה שרציתי להגיד עכשיו. אני לא יכולה להסביר למה. היה ברור לי שהשירים שייכנסו הם אלה שאני חייבת להוציא".

רוב הטקסטים הם פוסט מערכת יחסים. לא כותבים שירים כשטוב?

"לדעתי רוב השירים שכותבים במערכת יחסים הם נגועים קצת. כותבים, פשוט לא מכניסים לאלבום".

הטקסטים מאוד אישיים אבל יש תחושה לפעמים שאת לוקחת דמות וכותבת דרכה

"לא. זה באמת. אני זה אני ולכל שיר יש כתובת. חוץ מ'הרגע', שפשוט הייתי בהופעה ודמיינתי מה שקורה שם".

אז החשיפה בעצם היא הרבה יותר גדולה

"מאוד גדולה. אבל היום זה בכלל לא מביך אותי. משהו שכתבתי על מישהו כבר לא נהיה עליו מרגע שכתבתי את זה. זה נהיה רלוונטי מסיבות אחרות. כמו 'טוצ'קה' שכתבתי על הכלבה שלי. היום כשאני עושה אותו אני חושבת על בן אדם. שיר זה דבר חי. אלה גם שני דברים שונים, לכתוב שיר ולבצע אותו. כדי לבצע אותו אני חייבת להתחבר אליו מחדש, וזה לאו דווקא אחורה. אני חושבת גם על עצמי ועל הקהל". היא לא מופתעת מההשערה שלי. "למדתי שאנשים לא יודעים עד כמה אתה נחשף. אני לא יודעת להמציא. מצאתי שאני תמיד כותבת על עצמי".

שני סינגלים יצאו לפני שהדיסק הגיע לחנויות. בגלגל"ץ סירבו להתרשם. "זה לא משהו שליווה אותנו לאורך הדרך, שנגיע לרדיו", פרבר מסבירה. "כשמוציאים סינגל רוצים שהוא יושמע. אז בוחרים שיר שהוא יחסית עדין. 'איזה זהב' הוא כזה והוא אפילו קצת שמח. יש רגע כזה בפרידה שבו הדרכים נפתחות ואתה מרגיש 'ברוך שפטרנו'. זה נשמע כמו משהו שברדיו יכולים לאהוב. הוא מושמע. אין לי טענות. אני לא מצפה להיכנס לגלגל"ץ. אני אשמח אם כן, אבל זו לא מטרה".

אקשן באופרה

מרוקנ'רול קשה לחיות כאן. פרבר עבדה בחניון בנווה צדק וכתבה על החוויה את "שיר החניון", שלא נכנס לדיסק. היום היא עובדת באופרה הישראלית החדשה. על פיגום גבוה היא עומדת ומכוונת את ה"פולואו ספוט", הזרקור שהולך אחרי הדמות הראשית ממקום למקום. "זה החלק היחיד בתאורה שבאמת בן אדם מפעיל", היא מסבירה. "זו עבודה פיזית. אני אוהבת עבודות פיזיות. אני הולכת לארבע שעות וחצי ואני נקרעת".

עבודה שהיא לא מוסיקה מפריעה ליצור?

"אמא שלי שחקנית, אז אני קצת הקלישאה של לגדול מאחורי הקלעים. הקהל, השואוביז והדרמה נורא מעניינים אותי. כשהמסך עולה אני מכורה לזה".

אפילו אם זה אופרה?

"אני נורא אוהבת את האקשן. אני גם נהנית מהמוסיקה".

את מקשיבה לזה גם בבית?

"לא. יש גם סוגי רוקנ'רול שאני אשמע בהופעה ובבית זה לא מדבר אלי".

פרבר מודה שקשה לה להיות עם בוס על הראש. זה אולי מסביר את העבודה בחניון. באופרה זה קצת אחרת: "באופרה זה לא בוס, אלא מערכת כזאת. זה להיות בורג. 'פולואו ספוט' זה ממש תחתית שרשרת המזון".

ונוח לך בתחתית?

"כן, כי התפקיד מאוד ספציפי. אתה צריך לבוא ולעשות את שלך. אין לך התמודדויות נפשיות, אף אחד לא עושה לך תרגילי מנהיגות. אני אוהבת את זה. גם גיליתי שהשתניתי. הייתי באופרה לפני האלבום הראשון שלי וחזרתי עכשיו. לחזרות שמתחילות בעשר בבוקר הייתי מגיעה (היא עושה פרצוף "מעוך"). עכשיו אני בחמישה לעשר שם. חשבתי שפשוט נהייתי מקצועית, אבל זה לא זה. בגלל שאני שם בתחתית הפירמידה, אבל בחיים שלי אני בראש הפירמידה, אני כבר יודעת כמה הדברים הקטנים מציקים. כשיש כל מיני דברים לא סגורים, כשמישהו מאחר ויש לך הרבה אחריות על הראש. אז אתה מבין כמה חשוב לך שכל בורג יעבוד. באופרה בטח יקראו ויצחקו עלי, אבל חשוב לי להיות מקצועית".

מתוק שחור

נענע דיסק/התו השמיני

שילה פרבר לא התרככה. באלבום החדש יש יותר פסנתר ויש תזמורת וכלי מיתר, אבל זה רוק בדיוק כמו שצריך. פרבר יותר בטוחה בעצמה ובטקסטים שלה ומרשה לעצמה לשיר שורות בוטות בטון רך יותר, וכך לטעון את השירים ביותר כוח ומשמעות.

הטקסטים שלה אישיים ופיוטיים מאוד, אבל יותר מהכל הם מהסוג ששובר את הלב. רוב השירים באלבום עצובים, אבל לא מתבכיינים. היא לא מתחנפת לאוזן ולא מבקשת להתחבב בכוח ולכן משיגה לא רק את תשומת הלב של המאזין, אלא גם את אהדתו.

הקול שלה מקרין כריזמה אינסופית. הלחנים רחוקים מלהיות אלטרנטיביים. אחרי כמה האזנות הם נדבקים אליך כאילו מדובר בשירים של אבבא. אבל התדמית מרחיקה אותה מרשימות השידור, ולא בצדק. פרבר והמפיק שלה, דניאל סלומון, יקיר גלגל"ץ, לא רחוקים כל כך זה מזו. בקלות היא הייתה יכולה להתנגן שם כל שעה עם "אסור זה אסור" או עם "רק לנו", שתיהן בלדות מעולות. מופת של כתיבה וביצוע. עד שזה יקרה, וזה הרי יקרה, "מתוק שחור" הוא מוצר משובח של יוצרת עולה, שכדאי מאוד להחזיק בבית.