ביקורות מוזיקה וכתבות תרבות - עמי ברנד

זהבה בן – זהבה בן; אן-אם-סי

יש כאלה שהקול הוא הסמל המסחרי שלהם. שהם בכלל בעניין בגלל היכולת הקולית. יש לא מעט כאלה בזמר המכונה 'מזרחי'. נפלאות מיתרי הקול המזרחי מנצחים לא פעם לחן רדוד, עיבוד פושר או טקסט מזוויע. מיתרי הקול של זהבה בן הצילו אותה לא פעם מכל אלה. כל הפריצה שלה לתודעה הציבורית הייתה על גבו של האלבום 'טיפת מזל', שחוץ מטקסט אחד מהמקורות ('נר לרגלי'), סבל ממילים נחותות ולחנים מושאלים ממקורות טורקיים ואחרים. הקול שלה הצליח להעביר בכל שיר ושיר לא רק יכולת בלתי ניתנת לערעור להגיש שירים, אלא גם לרגש כמו שצריך, מבפנים, עם מטעני רגש מתפרצים.

יותר מעשור אחרי, לזהבה בן לא נשאר כנראה כלום מכל זה. האלבום החדש, שכזכור, נעצר אחרי סינגל אחד מביש באמת והוחזר לאולפן לשיפוצים, לא מביא בשורה טובה למי שציפה לשיפור. השיר ההוא, 'מאהב לטיני', אמנם נפקד, אבל אלה שכן נכללו באלבום לא שונים ממנו בהרבה. דבר מוזר נוסף הוא שמות השירים. במבט ראשון נדמה שכבר יש שירים כאלה. כבר יש לפחות 'שלכת' אחד, 'קח אותי אליך', 'תודה', ו'בינינו'. ולא מדובר על שירים מחודשים. יש כאן פשוט סתמיות נוראית בבחירת שמות השירים, כאילו הם צריכים להישמע כמו קלישאה.

בחוברת המילים מופיעה זהבה רוכבת על סוס. לפי מה שאפשר לשמוע בדיסק הזה, אולי מבחינה מסחרית תהיה כאן הצלחה, מכל בחינה אחרת היא ממש על הסוס הלא נכון.

ראובן פינטו הפיק לה את האלבום כאילו מתוך שינה; אם תדגמו חמש שניות מהאלבום, בשירים מסוימים, אפילו חצי דקה, לא תאמינו שמדובר באלבום של אחד מהזמרות הגדולות בארץ. זה נשמע כמו הפקת 'בואו-נוציא-את-זה-ונעשה –ים-כסף' שמקובלת בז'אנר שזהבה הגיעה ממנו, ודי מזמן, למען האמת.

שיר אחד מזכיר את הימים שדי היה בקולה של זהבה כדי להשיג יצירה רבת יופי. 'גשם של ברכה', לא שונה משאר השירים באלבום בפרמטרים שהוזכרו קודם; המילים שכתב יוני רועה חורזות 'שתיקתך', 'יגונך', ו'שתיקתך' והלחן הוא של רועה על פי לחן טורקי עממי, ובכל זאת, משהו פתאום נפתח. מי שיוכל לשרוד שמונה רצועות תפלות של להיטי חאפלה עם קלידי תחנה מרכזית בלירה, יזכה ברצועה התשיעית בחסד קטן. אין טעם להמשיך לשיר הבא, עדיף להישאר על השיר הזה ב'לופ'. זה כל מה שזהבה מודל 2004 מסוגלת לספק.