ביקורות מוזיקה וכתבות תרבות - עמי ברנד

שוטי הנבואה – מחפשים את דורות; הליקון

המבט לתוך ההוויה הישראלית לא תמיד מלבב. התפקיד הידוע של האמנות הוא להביט בכל זאת אל ההווה הזה ולבטא אותו. יותר קל למצוא קונים לאיזו רוחניות עולצת על פני התמודדות עם כל מה שעינינו פוגשת כשאנחנו יוצאים לרחוב. אז התרבות הפופולרית הולכת ובורחת מהיומיום. 'שוטי הנבואה' באלבום שני, 'מחפשים את דורות' רוצים לרוץ חופשיים בשדות ולחפש אתונות. מבקשים שלווה, אהבה ויופי. מי יגיד להם לא?

גם תרבות היא עניין של היצע וביקוש. כל פליטי הודו, התרמילאים הנצחיים, המבקשים את הטבע והמרחבים יצרו את הצורך בלהקות שיתנו את התחושה הזאת. כאלה שדיסק שלהם נשמע כמו איזו חאפלה ספונטנית בגסט האוס בגואה.

"לנתק את עצמי מהמשמעות / לעזוב ידיים / להתחבר לשטות" הם שרים ב'אין סופי'. זאת הבשורה מיד שניה שיש לשוטים להציע. הלהיט החדש שלהם, 'ידיעה', קצבי ומדליק אבל מחזיק מאחוריו מסר של התחמקות מאמירה כלשהי. העיקר הוא לזרום, להשתחרר, ללכת עם הטבע. לברוח ממה שקורה ברדיוס הקרוב אלינו אל איזו אמא אדמה.

אני מניח שאם הייתי שומע אותם באיזו הופעה לא מחייבת תחת כיפת השמיים, אולי גם אני הייתי מצטרף לכפיים. השירים נשמעים כאילו מראש נכתבו למטרה הזאת. השילוב הנהנתני בין טקסטים שמחים מתובלים בקצת תורה וספר הזוהר, היפ הופ משולב בקצת אלקטרוניקה שנותנת לכל אחד, ולו במשורה, ממה שהוא אוהב. המישמש שיצוא בסוף לא אמין ומעורר קושי להתחבר אלא אם באמת עברת את המסלול צבא-הודו-שנטיפי.

הדיסק הזה, כמו הקודם שלהם מלפני ארבע שנים הוא הצלחה גדולה הנישאת על גל אסקפיסטי עכור. 'שוטי הנבואה', החנוונים של הרוחניות בשקל, מנצחים על הגל הזה, אבל כמו ששרה פעם שרון בן עזר המצוינת, "בריחה תמיד תיכשל"