ביקורות מוזיקה וכתבות תרבות - עמי ברנד

הרבה לחות, זיעה ובירה וגם פליטת פה אחת היו בערב לזכרו של מאיר אריאל.  

מאיר אריאל, חמש שנים בלעדיו. רביעי 28/7, קיבוץ משמרות

חמש שנים מאז המוות הפתאומי והכל כך מיותר של המשורר והזמר מאיר אריאל. בקהל שהתקבץ שלשום בקיבוץ משמרות אפשר היה לראות את המגוון האנושי שמאיר אריאל הצליח לדבר אליו. קיבוצניקים, דתיים בחולצות לבנות וכיפות גדולות, צעירים ומבוגרים. מאז שהחל בקריירה מסודרת, ב-79', אסף אריאל קהל כמעט אחד לאחד. בהופעותיו בתיאטרון 'הסמטה' ביפו הוא היה מסתפק בעשרים-שלושים איש.

אם היה מגיע מאיר אריאל שלשום לרחבת הדשא בקיבוץ שבו נולד וגדל, לא היה מאמין.

כל הכרטיסים למופע נמכרו ויותר משלושת אלפים רבצו בלחות הכבדה עם כוסות בירה חד פעמיות על כיסאות הפלסטיק והשמיכות שנפרשו על אותו דשא שהיה ההשראה ל'אגדת דשא', אחד משיריו הראשונים והמוכרים ביותר.

ההטרוגניות היחסית של האמנים יצרו לא פעם בחירות לא נכונות. אם הערב נועד להנצחת זכרו של אריאל ושיריו, מה נגיד על המספר הרב של האמנים שעלו לשיר כשמילותיו של אריאל כחצץ בפיהם?

לאה שבת נשמעה כאילו היא לא מבינה על מה השיר 'שלל שרב'. אסף אמדורסקי שכל כך התעקש לשיר את 'ארול' ,כך סיפר המנחה והעורך, יואב קוטנר, מצא את עצמו חוזר על בתים, עד שהתבלבל לגמרי וביקש מהקהל לעזור לו בשורה הבאה. גם אתי אנקרי שביצעה את 'שדות גולדברג' ערבבה שורות. הגדיל לעשות אריאל זילבר שלאחר ביצוע חפיפניקי ל'אגדת עם מקסיקנית' העיר כי "מאיר היה מופיע לפניי 20 איש, ולראות את כל האנשים פה הערב...וואלה, באמת הוא היה צריך למות".

כמו ב'כוכב נולד', רוב האמנים היום חוששים מאתגרים ומשום כך בוחרים לבצע שירים מוכרים. גם הערב לזכרו של מאיר אריאל לקה בכשל הזה. אני מרשה לעצמי לנחש שאלה היו בעיקר אמנים שלא באמת מחוברים למעיין היצירה של אריאל. ובכל זאת, אלו שכן מחוברים, ידעו לרגש את הקהל הרב ולגרום לו לקום על הרגליים ולשיר בקול ניחר.

אהוד בנאי הפליא להגיש את 'שיר תת מודע זמני' לבדו עם גיטרה אקוסטית. לאחר מכן שר את השיר שכתב לזכר אריאל, 'בלוז כנעני'. וזה היה השיר היחיד בערב שמאיר אריאל לא כתב את מילותיו. שלום חנוך נתן סט של שלושה שירים שכאילו נגעו קצת בכל תקופה מתקופות היצירה של אריאל והציעו פרשנות משכנעת שכמו הפכה את הדמות רבת הסתירות של אריאל למובנת.

אשר לוי, נציג כמעט יחיד של אוהבי אריאל הדתיים, ביצע את 'שיר מים רבים', מדרש אריאלי על פרשת בראשית. להקת 'בין השמשות' העניקה מימד ולחן חדשים ל'באתי אליך' שבוצע בעבר בפי דני ליטני.

שלושה ביצועים התעלו בערב הזה: ראשונים היו בניו של מאיר, אודי ושחר, שהחלו זה מכבר בקריירה משלהם. הם ביצעו את 'חבית הדגים', קלאסיקה אמיתית. הדמיון בקול ובחיתוך הדיבור של השניים לאביהם, רק חידד את החוויה המיוחדת. דודי לוי ודן תורן ביצעו חילופי משמרות מרשימים ב'לילה שקט עבר על כוחותינו'. כמעט אחרונים עלו 'אלג'יר'. הצניעות שלהם עבדה לטובתם; הם בחרו שיר מינימליסטי, 'מודה אני', נתנו לו עיבוד כינור דומיננטי, והצליחו לרגש בשיר מלא אהבה ואופטימי שרק החיים נתנו לו סוף פסימי.

'חמש שנים בלעדיו' הוא פחות אירוע תרבות ויותר סוג של הפגנה. הקהל והאמנים באו להכריז על נאמנות ומחויבות למורשת היצירה של מאיר אריאל. העובדה שעל הבמה היו שלושה דורות של מוזיקאים שחיים את אריאל ויצירתו, משמחת וראויה לציון. אז הסאונד קרטע מדי פעם, והיושבים רחוק לא הצליחו לראות כל כך, אבל הדבר החשוב היה הכבוד לאיש שתמונותיו פיארו את הבמה. אלמנתו של מאיר, תרצה אריאל הודיעה שהיא איננה מתכוונת להפיק אירועים כאלה בעתיד. לפי הנוכחות המרשימה של הקהל נראה שבכל מקרה, אין זו הפעם האחרונה.