נשארת נטולת נשמה

יסמין אבן – יסמין אבן; נענע דיסק

אם אתם צופים בסדרה המצוינת 'שבתות וחגים', בוודאי שמתם לב לשיר ששרה דניאלה לקראת אודישנים לקדם אירוויזיון. השיר ההוא, יכול לאפיין בדיוק את רוח האלבום החדש של יסמין אבן. שניהם מהווים חלק מגל שלם של זמרות עם קול מתוק, מלאכי וילדותי שמושפע מה'קוקטו טווינז' וה'קריינז' הבריטיים. בארץ הייתה ראשונה להשתמש בו בצורה מובהקת ומדויקת להפליא אפרת בן צור.

בתחילת השנה זכתה יסמין אבן בפרס אקו"ם למוזיקה פופלארית. אבן היא ציירת ומוזיקאית. בוגרת בית הספר לג'אז 'רימון' וכמו רבים מיוצאי בית הספר הזה, היא עסוקה יותר מדי בניסיון לתת תצוגת יכולת מלאה בכל טוב, אך נשארת נטולת נשמה. המוזיקה נשמעת בסוף התהליך מופקת מדי, מרוקנת את השירים מכל רמז לחיוניות. הקול שלה בעל פוטנציאל גדול אבל בעיקר בגלל טקסטים רפויים, אמורפיים והזויים לחלוטין, נשמע שאבן לא מצליחה לנצל את מתת הקול שלה.

האלבום של אבן נראה כמו אנקדוטה משונה. בניגוד גמור לניסיון להרשים בצליל, עטיפת הדיסק והחוברת המצורפת נראים כאילו עוצבו בחצי שעה עם תוכנת וורד ופונטים מהסוג הנפוץ ביותר. דווקא היום, כאשר האמצעים הביתיים כל כך זולים ונגישים ומאפרים להשיג תוצאות מרשימות בכלי פשוטים, לא ברור למה העיצוב צריך להיראות כל כך לא מקצועי.

דבר נוסף שבולט כמעט בכל השירים הוא ההדהוד לאלבום נפלא של הלהקה הישראלית 'די. אקס. אם'. 'גרין' שלהם שיצא ב-93' נשמע כאילו שימש רפרנס להפקה ולגישה השלטת כאן בשירה. הדיסק ההוא היה מצוין אבל גם מאד נטוע בתקופתו, שלא לומר, אופנתי במקצת. אצל אבן, עשר שנים אחר כך, הרעיונות האלה נשמעים בעיקר תלושים מהקשר.

למרות שמן הסתם הושקעה המון עבודה בבחירת החומרים ובהקלטתם, יסמין אבן לא מצליחה ליצור עולם קוהרנטי ומובן במידה מספקת עבור המאזין. אתה נשאר בעיקר תמהּ מה היא רוצה ממך ולמה היא מתעקשת להישאר כל כך מרוחקת.