ביקורות מוזיקה וכתבות תרבות - עמי ברנד

על הצד הבטוח.

מאיר אריאל – המיטב; אן-אם-סי

תופעה ידועה היא בעולם שאמנים מתים מוצאים תקליטים במהירות ובקצב של היו מביישים אמנים חיים. מדובר, כמובן, בהקלטות גנוזות ובאוספים. מאז מותו של מאיר אריאל הופיעו אוסף הקלטות ביתיות משופרות תחת השם 'מודה אני', אלבום בהופעה, 'בהופעה אחרונה 1999', די וי די בהופעה וקופסה רטרוספקטיבית בת חמישה דיסקים.

האוסף החדש, 'המיטב', יכול להיחשב כמעין קיצור של הקופסה. שני דיסקים המסכמים כרונולוגית את הקריירה של אריאל כזמר. הדיסק הראשון מציג יצירה הומוגנית יותר האופיינית לתקופה שלפני התהדקות הקשר שלו עם היהדות. הדיסק השני איננו אחיד מבחינת הרמה בעיקר כי אלבומו הנוקב ביותר מהתקופה ה'דתית', 'רישומי פחם' מיוצג באוסף בשיר אחד בלבד, ולא המוצלח מביניהם ('שמעתי שאת נמצאת').

מאיר אריאל, למרות גדולתו הבלתי מעורערת ככותב מילים, לא הצליח כמעט ליצור אלבום אחיד ברמתו. כזה שיכול להיות מוזכר כיצירת המופת האולטימטיבית שלו. משום כך, אלבום אוסף איננו בהכרח רעיון מגונה. אלא שכמובן, תמיד תלוי מי עורך את האוסף ומה הן מטרותיו. ליאור מזרחי שערך, הלך על השיטה המקובלת באן אם סי בסדרת 'המיטב'. כלומר היצמדות לסדר הכרונולוגי עד לרמת הסדר המקורי של השירים באלבום שממנו נלקחו. גישה כזאת, כאשר היא משולבת עם הצורך לדלות בעיקר את השירים המוכרים, יוצרת אוסף הפוחד מהצדדים הפחות נגישים של אריאל, הולך על הצד הבטוח בתקווה לככב במצעדי המכירות. גישה זו נראית מוזרה ביתור דווקא אצל אמן שמסחריות אף פעם לא הייתה הצד החזק שלו.

השיר היחיד כאן שלא הופיע מעולם על דיסק הוא ביצוע של אריאל לשיר של יהודה עמיחי שהולחן לערב שירי משוררים שהתקיים ב-98'. מדובר בשיר בינוני שאינו משיאו של עמיחי כמשורר או של אריאל כמלחין. לעומת זאת, השירים שנלקחו מהקלטת ההופעה האחרונה, 'עכשיו להתאהב' ו'שלל שרב' יכולים לחסוך את קניית הדיסק ההוא, שכן מדובר ב'היילייטס' של ההופעה. הביצוע הנדיר של אריאל ל'שלל שרב' באווירה פוליקרית-יוונית.

קשה להבין מי קהל היעד של המוצר הזה; אוהב אריאל אמיתי לא יכול להסתפק בצמד הדיסקים האלה על פני הקטלוג המלא ואילו המאזין המתחיל, ייטב לו אם יפנה ל'זרעי קיץ' או לאלבום הבכורה המופתי, 'שירי חג מועד ונופל'.