ביקורות מוזיקה וכתבות תרבות - עמי ברנד

לא משתלם.

נערי רפול- נמלים; הד ארצי.

עבודה, במיוחד עבודה קשה, היא דבר בעל ערך. לעבוד זה חשוב. לא פעם אני מאזין לדיסק חדש, נותן לו את ההזדמנות שלו, חושב מה אפשר לומר עליו, ונתקע עם משהו כמו 'הם עבדו יפה, השקיעו'. כשאנחנו מדברים על התחום יצירתי, ההשקעה, מרשימה ככל שתהיה, חייבת לבוא בצמוד ליכולת או להשראה. מי שיחרוש על הקונסולות באולפן ועל מיתרי הגיטרה אבל אין לו מה לומר, שום דבר לא יעזור לו.

'נערי רפול' הם ביג אם (מאיר עמר), סמפלרים , ואיתי זילברשטיין, שירה. הצמד קם כבר לפני שתים עשרה שנה. האלבום הראשון יצא, למרות זאת, רק לפני שנתיים. יש להם עוד הרבה עיסוקים מוזיקליים אחרים. עמר הוא גם חבר מן המניין ב'טיפקס', זילברשטיין מפיק מוזיקלית את צוות הווי פיקוד מרכז. לא ברור אם ההרכב הוא עניין צדדי, או שכל העיסוקים האחרים שלהם שוליים לעניין העיקרי, שהוא האלבום הזה.

באלבום הראשון היו בהחלט ניצוצות של השראה. 'החבר'ה הטובים', שיר נושא של סדרת טלוויזיה באותו שם, ו'אהבה כתומה', שיר הנושא של האלבום, הראו שיש בהם משהו. ולא סתם. מאז הם התגלו כצוות כתיבה של להיטים לאחרים, בעיקר בז'אנר הים תיכוני. הם אלה שאחראיים ל'אני קצת משוגעת' של שרית חדד, ל'אני אוהב אותך' שביצע קובי פרץ, ול'אני לא זמין' ששר מושיק עפיה. חוץ מנוכחות מוגברת של המילה 'אני', אפשר לומר בעדינות שגם אם אלה להיטים ענקיים, עדיין  מדובר בסחורה זולה, קונפקציה. משהו להעשיר בו את חשבון הבנק, לא יותר.

לעומת הרקע הזה, המוזיקה שלהם לא ממש נושקת לים תיכוני. הם עושים משהו שמנסה להתכתב עם הרוק האלקטרוני העדכני ביותר, ואיכשהו נשארים בלי כמעט כלום. הסימפולים של ביג אם ב'טיפקס' היו מלהיבים ומשוכללים יותר. הגיטרה הכל כך שחוקה של אבי סינגולדה, אולי הנגן השכיר הכי מבוקש היום, מכה גם כאן. איתי זילברשטיין מפגין קצת כריזמה בשירה אבל נהדף בעטיים של טקסטים שבלוניים למדי. הניצוצות שהיו בדיסק הקודם הופכים פה להבזקים של עוד פחות מהרף עין. אם משהו נשמע טוב, כמו למשל, 'לא ישנתי כל הלילה', אז הוא מזכיר את הרגעים היפים של הדיסק הקודם.

בין לבין הם עושים ביצוע מחודש לשיר של להקת הנח"ל משנות השמונים, בתקופה שהלהקה הייתה הד עמום לעברה. זהו ביצוע שאולי יעלה חיוך על פני מי שזוכר את השיר השכוח הזה, אבל לא מעלה או מוריד מהמשקל הסגולי המועט של האלבום.

לא מדובר באלבום נורא כמו של רוני סופרסטאר או של האחיות פיק. אפשר להקשיב לו. השאלה היא למה. יש פה אמנים שעושים דברים כל כך נפלאים, מרתקים וחשובים, בזמן ש'נערי רפול' משתעשעים להם באולפן.  חבל על הזמן של המאזין והאמת היא שאפילו חבל על הזמן של עמר וזילברשטיין, לכתוב עוד להיט לשרית חדד יהיה הרבה יותר משתלם.