רות דולורס וייס – come see  ; הוצאה עצמית

לא רק גברים עמוקי מבט עם אישיות מרדנית ומיוסרת זכו לתואר אגדות רוקנרול. היה היו גם נשים; ניקו, מריאן פייתפול, ג'וני מיטשל. דוגמאות מקומיות היו לנו קצת פחות. אבל עכשיו יש לנו אחת. רות דולורס וייס. פסנתרנית וזמרת שיוצרת באנגלית. מתוך עטיפה מסתורית בעלת גוון ירקרק מופיעה וייס כאמנית של מינימליזם. כמעט לבד עם הפסנתר, בשמונה קטעים, שניים מהם אינסטרומנטליים. יש נגיעות ג'אז ופולק, אבל היא כל הזמן שומרת על האש ההיא שבבסיס הרוקנרול.

ההופעה שוייס העלתה עם הוצאת האלבום בדירה קטנה שמשמשת גם להופעות במרכז תל אביב, הייתה אחד הדברים המסעירים שיכולתם לפגוש. בליווי קונטרבאס בלבד חתכה רות דולורס וייס את האוויר במטענים רגשיים שהאנגלית לפעמים מרדדת, אבל יכולת ההגשה הנדירה, הכאריזמה והמסתורין השקט שלה מעניקות את העומק הדרוש.

הבחירה להשאיר את השירים עירומים וחפים מעיבודים גדולים מאפשרת לוייס להבליט היטב את יכולותיה כזמרת חד פעמית. היא מנגנת מקצבים מורכבים עד כדי שחסרונם של כלי נגינה אחרים איננו מורגש וברור שהפוטנציאל שלה איננו נופל מדמויות המופת מהפיסקה הראשונה.

היא שרה על הבדידות ועל אהבה שמשאירה אותך כועס ומפוחד. כשהיא מבקשת לפגוש באהבה הגדולה לפני שהמוות יגיע, אין לך אלא להיכנע לה. 'אני אוהבת את החיים למרות שהם מפחידים אותי יותר מהמוות' היא אומרת ב'מכתב', השיר שכמעט מסיים את האלבום.

הקטעים האינסטרומנטליים גועשים ואקסטטיים. גם 'בוא נרקוד' הופך לסוער כאשר מסתיים הטקסט והפסנתר מקבל סולו. נדמה כי בלי מילים וייס היא עוד יותר הר געש מאשר דרך המילים. כאילו רק המילים מצליחות לתת צורה וסדר במהומות שבעולם הפנימי שלה.

למרות ההסתייגות שלי משיוך דיסקים לעונות השנה, “come see”, הוא תקליט חורף. זה מגיע מהאסוציאציה הראשונה שעולה כשמאזינים לדיסק ועוצמים עיניים. אפשר ממש לדמיין את וייס מנגנת בבית קפה קטן ומחומם היטב בווילג' של ניו יורק. אנשים נכנסים עם מטריות נוטפות ומעילים רכוסים היטב. היא מגישה את לבה שותת דם למאזינים אקראיים, כשאדים קטנים מתקבצים על השמשה הפונה לרחוב. רות דולורס וייס לא מכאן, והדבר נאמר בכל המטען החיובי שהמשפט הזה יכול להכיל.

ועם זאת, הייתי ממליץ לוייס בתוקף לעבור לשיר בעברית, ויש לי סיבה. לסיבה הזאת קוראים 'כשהלילה יורד'. שיר בעברית שוייס הקליטה עם להקת בלובנד לפסקול הסרט 'המסע הארוך'. כשהיא שרה שם בעברית אין לה ואין למאזין שום מסתור. אמות הסיפים רועדות, הלב נחמץ וכאב מתוק ובלתי ניתן לביטוי ראוי במילים משתלט על כל הגוף. בניגוד לשירים המופיעים בדיסק, 'כשהלילה יורד' איננו שיר שוייס כתבה, ובכל זאת, בהופעה ההיא, הקהל קרא לה לשוב רק כדי לשמוע דווקא אותו. יש להניח אם כן, שלא מעט אוהדים יגיעו לאלבום הזה ויתאכזבו לגלות שהשיר הזה אינו נכלל בו, אפילו לא כקטע בונוס.

'כשהלילה יורד' אמור להיות הזרקור שמכוון את רות דולורס וייס אל האלבום הבא שלה. שיתוף הפעולה עם דויד פרץ מבלובנד ושירה בעברית תהפוך את וייס לפיגורה מבצעת שאין לעמוד בפניה. גם במובן המסחרי. הפספוס העיקרי של האלבום הזה הוא בעיקר בבחירת השפה. נוח לוייס מאד באנגלית. היא כותבת בטבעיות והשפה מתנגנת מהפה שלה בחופשיות, אבל היא צריכה את העברית שתעניק לה משהו מהמגע החצצי שיש לעברית עבור אלה שמורגלים בשפות זרות.