לפעמים התחלה היא סוג של סוף. תשאלו את מירון מינסטר ועמי לוי, או את מוני ארנון, הישאם מסאלחה ושי עמר, שהפציעו בשמי המוזיקה עם שיר להיט ואחר כך, נעלמו.

באנגלית קוראים לתופעה הזאת “one hit wonder”, פלא של להיט אחד. אמן מגיע כמעט משום מקום עם להיט ששומעים בכל מקום, מזמזמים בכל פינה, הרדיו משמיע בהתלהבות. וזהו. אחר כך האמן נעלם. לפעמים זה מאד עצוב. תחילת הקריירה המוזיקלית היא גם פחות או יותר סופה.

בארץ יש לא מעט דוגמאות מעניינות לתופעה הזאת. את חלקם תזהו רק לפי שם השיר, אחרים, אולי לפי כמה שורות ממנו, בשירים אחדים בטח נתקלתם ולעולם לא תחברו אותו לזה ששר אותם באמת. אחת הדוגמאות המובהקות לתופעה היא 'הקיץ האחרון' של להקת שפיות זמנית. השיר הפך ל'שיר השנה' ברשת ג' ומאז הוא מעין המנון לבני נוער דכאוניים.   ("אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות / כי השמיים גדולים והדמעות קטנות / תעצמו את העיניים כל גשם ראשון / ותחשבו עלי") אלבומם הראשון רכב על הצלחת השיר והניב מכירות נאות, אבל מי יכול לזמזם שיר אחר מתוכו שאיננו הלהיט הזה ?  'שפיות זמנית' הוציאה אלבום שני, והכוח היצירתי המוביל בה, מקס גת מור הוציא דיסק סולו לפני ארבע שנים אבל לא בטוח שתמצאו אותו בחנות גם אם תחפשו.

שאול צירלין, שהוציא את אלבומו הראשון ב-87', יצא לרגע מאלמוניותו היחסית רק בשנתיים אחר כך עם "סוכר", בלדה הומוריסטית די חריגה ברפרטואר שלו. ("אני צריכה כפית סוכר / כפית סוכר אני רוצה ממך / כפית סוכר אני נורא צריכה ממך עד מחר") אי אפשר היה לחמוק מהשיר הזה שבועות ארוכים. צירלין המשיך ליצור ולהופיע אבל לעולם ייזכר רק בגלל אותה כפית סוכר.

באותה תקופה בערך, פרץ לתודעה גם הישאם מסאלחה עם "בום בום / מדברים בולו בולו / בום בום / מבטיחים פקה פקה". שיר המחאה הפשוט זכה להשמעות רבות ואפילו לפרודיות. מסאלחה היה מורה בבית הספר בכפר קרע, אבל הוא לא הגיע משום מקום. "הייתי מפורסם מאד בסקטור הערבי", הוא אומר, "שרתי בערבית. ואז בא השיר הזה ונהייתי מפורסם בכל המדינה. ואחר כך, אולי בגלל עין רעה, אשתי והבן שלי חלו והייתי עסוק בטיפול בהם ואז הייתה האטה בקריירה."

איך זה שרק את השיר הזה זוכרים ?

"תפסו אותי בשיר הזה. עשיתי אז תקליט שלם בעברית ולא שמו לב לשירים האחרים. המילים נגעו לכולם. היום זה עוד יותר גרוע. השיר מתאים לכל זמן." אין לו טרוניה שהוא נשכח. הוא התפרנס יפה כזמר ג'ינגלים ועכשיו הוא מתרכז שוב בשירה בערבית ועובד על דיסק חדש.

מול חומת האטימות

מוני ארנון היה חבר בלהקת האחים והאחיות, הלהקה שהקים וניהל גידי קורן. ארנון היה החבר היחיד ששרד את כל שינויי ההרכב. אחרי התפרקות הלהקה הוא הפך לטכנאי הקלטות. "כשעבדתי עם האחים והאחיות הייתי יושב במיקסים עם גידי. למדתי את הנושא והשתכללתי." בשנת 89' הוא החליט להוציא אלבום סולו. "הצטברו הרבה שירים במגירה", הוא מספר, "שירים שלא התאימו ללהקה."

שיר הנושא של האלבום נקרא 'תמונה שבורה'. ארנון הלחין למילים של אסתָר שמיר. ("בסוף היום אני מביט בך מרחוק / ולפני תמונה שבורה / האהבה הותירה שממון עמוק / ואין לי דרך חזרה") זה היה רוק בסיסי וכובש שהופק בפשטות שהבליטה את הטקסט היפה של שמיר. "באתי עם ציפיות גבוהות וקיבלתי אכזבה גדולה" , משחזר ארנון, "לא ידעתי כמה צריך לעבוד קשה בשביל השמעות ברדיו. חשבתי שאם אתה מביא שיר יפה זה מספיק."

אז העורכים שמו רגל ?

"העם פשוט לא יודע שזה קיים. מתווכי המוזיקה הם חומה בצורה שחצצה ביני לבין הקהל. לא נכשלתי אצל הקהל. נכשלתי בהבקעתה של חומת האטימות"

ואתה מרגיש מתוסכל בגלל זה ?

"היום פחות. אמן יוצר זה צורך נפשי לקבל הערכה מהסביבה ואני צריך את זה פחות, לשמחתי. זה נשמע יפה להקריב את חייך למען האמנות אבל זה די סבל. אם אתה יוצר ולא מקבלים אותך, אתה נכנס הרבה לדיכאונות. מהרגע שמיתנתי את ההזדקקות, יותר קל לי. פול סיימון שר 'ככל שאתה שואף יותר למטרה ככה אתה נדחף יותר אחורה'. היום דברים באים יותר בקלות" ואכן, הלהקה הותיקה בהרכב מחודש כבר חוזרת לפעילות ותופיע בפסטיבל השיר הישראלי גם עם שירים של ארנון.

מירון מינסטר שירת בלהקת פיקוד מרכז כקלידן כשחודשו הלהקות הצבאיות בשנות השמונים. הוא הלחין שני שירים לאלבומה המצליח של נורית גלרון, 'משהו בלבבה', את  'נפרדנו כך ' ו'קשר השתיקה'. ב- 93' הוציא מינסטר את אלבום סולו, 'מדינה חמה'. גם כאן היה שיר הנושא ללהיט. שיר קצת ציני, ליטוף אוהב על לחייה של מדינת החמסינים שלנו. הפזמון שלו כלל את השורה הבלתי נשכחת והכל כך נכונה אצלנו, "וככל שפחות שמחים / כך יותר חוגגים".

האלבום ההוא היה אפיזודי לא רק מבחינת הקהל, מסתבר. מינסטר מעדיף את היצירה שמאחורי הקלעים. "לפני האלבום כתבתי שירים לנורית, לדצים, ללהקות נוער", אומר מינסטר, "זה היה סוג של ביטוי. בדרך כלל אני מאחורי הבמה. התחשק לי לעשות משהו שאני שר בו. יש לי עוד הרבה חומר"

הופתעת מההצלחה של השיר ?

"שמחתי והופתעתי. זה לא שחשבתי שזה לא יכול לקרות, אבל זה חרג מעבר לפרופורציות. בשבוע הראשון נתקלתי בו המון ברדיו. ועד היום משמיעים אותו. אבל אתה יודע, מה שמצחיק זה שהרבה חושבים שדני רובס שר אותו, אומרים לי 'מה, זה אתה שר?'"

מינסטר לא מתוסכל כי מבחינתו מרכז הפעילות שלו היה ונשאר הלחנה, עיבוד והפקה. "ב'תלמה ילין' לימדו אותי להעריך מוזיקה ששורדת, באך שרד עד היום. ככה זה גם במוזיקה קלה. לא לכתוב סינגל שיישאר חודשיים וייעלם בזרם. אני שמח לראות עד היום את 'מדינה חמה' בדוחות שאני מקבל מאקו"ם , או את הראל סקעת שר באודישנים ל'כוכב נולד' שיר שאני הלחנתי."

יהיה המשך ל'מדינה חמה' ?

"כתבתי עוד תקליט וגנזתי אותו. גמרתי את שלב ההקלטות ואני אוהב אותו, אבל כשהייתי צריך לטפל בשיווק בדיוק התחתנתי ובניתי בית. ואם אתה לא כל כולך בעניין הזה, אין טעם. התקליט מחכה ליום אחד כשיבואו לי כמה חודשים של קריזה ואז אני אוציא אותו." ועד אז ?

"כמעט כל שנה בחנוכה אני עושה משהו לילדים. הלחנתי שירים למחזמר 'ספר הג'ונגל' עם חנוך רוזן ותום אבני, שהוא בעצם תגלית שלי. הייתי המנהל המוזיקלי של ארבעה פסטיגלים, הלחנתי מוזיקה להצגת הילדים 'מעלה הקרחות' של אפריים סידון. אני נשאר בהפקה"

מקום חדש

הסיפור של עמי לוי הוא עוד יותר מעניין. בגיל 15 הוא כתב את  'זיווה'. אחר כך הוא היה חבר ב'פוליאנה פרנק' ונשאר בצד כשסולנית ההרכב, שרון בן עזר, הפכה אותו ללהיט. שנים אחר כך, הוא הקים להקה משלו, 'החשמליות'. הם בקעו את החומה הבצורה ונכנסו לפלייליסט עם שיר רומנטי ועדין, 'לונדון' ("את אספת אותי כמו חלום / הרמת אותי פינית לי מקום / בזכותך בכלל / אני נמצא כאן היום") ,השיר הצליח אבל האלבום של ההרכב נחל כישלון.

"כששרון הודיעה לי שהיא מעונינת לבצע את 'זיוה'", נזכר לוי, "הייתי די מופתע משום שלא חשבתי אי פעם להקליט את השיר הזה בעצמי, בשל הטקסט הבוטה שלו. אם שרון לא הייתה מקליטה את השיר הוא עדיין היה יכול לשכב במגירה."

'זיווה' היה להיט גדול. וגם "לונדון" זכה להשמעות רבות. האם הצלחת שני השירים הפתיעה אותך או שראית בהם להיטים פוטנציאליים ?

"כששרתי את "זיוה" בפעם הראשונה, לחברים, התגובות היו נרגשות, היו סימנים שהשיר הזה יכול להצליח. לגבי "לונדון", הוא נולד ממקום עמוק בתוך הנשמה. במהלך העבודה עליו הייתה לי תחושה מאוד טעונה, שלא יכולתי לשפוט אם מדובר בשיגעון פרטי שלי, או באמת בשיר מוצלח. לעומת זאת, בועז כהן, שותפי ללהקה, סימן אותו מיד כלהיט."

האם יש תחושת תסכול ששירים אחרים מהאלבום לא זכו לאותה הכרה ?

"חלק מהשירים אינם קלים בשמיעה ראשונה, כך שאי ההצלחה של שירים מסוימים לא הפתיעה אותי. לגבי שיר אחד הייתי בפרוש מופתע מחוסר ההצלחה, "אותה תראה" שכתב בועז כהן, אני הלחנתי, ורז בן-עזר הפיק מוסיקלית. והנה לפני מספר ימים קראתי בעיתון כי על פי סקר שנערך, "אותה תראה" הוא אחר משלושת השירים העבריים המושמעים ביותר בחתונות." השיר שלוי מדבר עליו הופיע בדיסק של החשמליות, אבל הגרסה הנפוצה היא בביצוע של שרון בן עזר.

לוי גם מתקשה לקבל את שרירותו של הפלייליסט. "תחנות הרדיו מנסות לזכות ברייטינג, כמעט בכל מחיר. כחלק מהעניין הם גם מחליטים מראש, עבור המאזינים, מה הם אמורים לאהוב ומה לא. חלק מההחלטות הללו אבסורדיות, קפריזיות, ומותירות הרבה מדי שירים טובים בחוץ ונותנות זכות קיום להרבה מאוד זבל. מבחינתי, כמאזין, היה נכון יותר אם השוק היה מחולק לפלחים. כלומר תחנות המשדרות סוג מסוים של מוזיקה בלבד."

'לונדון' עוד מתנגן פה ושם ברדיו, אבל הלהקה הייתה עד לאחרונה בהקפאה. לוי: "אחרי שהדיסק יצא, התבקש שננצל את התנופה להקליט עוד אלבום. האינטנסיביות הזאת לא מתאימה לי. היה לי חשוב שהאלבום החדש יבוא ממקום חדש. הייתי חייב לתת זמן למקום הזה להיבנות בתוכי. 'החשמליות' לא ממש הפסיקו את פעילותם אלה לקחו פסק זמן ארוך. אני מרגיש שכרגע מצאתי את הנקודה שחיפשתי, ואנחנו חוזרים לפעילות מוסיקלית".

"שרף את כל השאר"

ההתחלה של שי עמר הייתה מתוקה מדבש. כבר כשהוציא אלבומו הראשון בשם 'באושר ובעוני'. שיר הנושא נטחן בגלגל"צ בהשמעות אינסופיות. ("ונחיה באושר ובעוני / עד עצם היום הזה / ונחיה ואת תהיי כמוני / כך או כך חיים על הקצה") את מילים כתב עמר עם מאיר גולדברג. אבל את שאר השירים סביר שלא שמעתם. הדיסק, שוב, לא שיחזר את ההצלחה של השיר הבודד.

לעמר אין שום טענה לגלגל"צ. "הויכוח על גלגל"צ הוא נצחי. מי שנכנס לפלייליסט הוא בעננים. למשל נמרוד לב. כשהוא נכנס הכל היה בסדר, אחר כך הוא לא נכנס ואז הוא כתב שיר נגדם. התחנה לי עשתה לי שרות נאמן. אני חייב להם המון. אני אמן שמחפש את הרוב. והם משרתים את הרוב. הם טוחנים שיר אחד, לפחות זה משהו. כנראה ששאר השירים לא היו מספיק טובים"

לא מספיק טובים ?

"השיר הזה שודר בשנה שהוא יצא 4880 פעם לפי אקו"ם. עד היום הוא בפלייליסט במטוסי אל על. יש עוד שירים נפלאים בדיסק ויחזרו אליו לדעתי. יש בו חומר טוב, אם היו נותנים לו צ'אנס." למרות שעמר מסנגר על התחנה היפואית מתגנב איזה צל צילו של עלבון. "השיר הרים את התקליט אבל שרף את כל השאר."

לפחות התקליט מכר, אם ככה.

"אין היום מכירות של תקליטים. אפילו ריטה לא מוכרת, אלא אם זה ב- 19.90. היום מורידים מהקאזה או קונים מזויף בשוק הכרמל. אין סיכוי לחיות ממוזיקה לפני שאתה מוציא שניים שלושה תקליטים. לפחות עשור בתחום. צריך להופיע ולדאוג להיות מושמע."