אדישות לשמה

A house doesn't make a home

אני רואה יותר מדיי נקודות דמיון בינינו, אנשים חוזרים ואומרים שאני מתנהגת כמוך.

אלוהים, אני לא רוצה להיות כמוך. אישה קרה, מנוכרת. יש לך לב בכלל? לפעמים נדמה לי שאת מכונה, שכל מהות קיומה הוא ניקיון ואיך להתלבש עליי, ונמאס. נמאסת.

איזה צעקות חטפתי, שזה לא יאמן. הייתי בטוחה שעוד שנייה מיתרי הקול שלך יעופו עליי מתוך הטלפון. חולני. את אישה חולה. זה אבסורדי כבר השטויות שאת מוצאת להטפל אליי בהן. אפשר לחשוב. מילא, אם הייתי נרקומנית, מרדנית, מבריזנית, חוליגנית. אבל אני לא. ממש לא. לעזאזל, זה פשוט בדיחה לכתוב פה למה כל כך התעצבנת.

אני מתביישת בך. כל כך מתביישת.

הלוואי ואני לא אהיה כמוך. אני אהיה שם בשביל הילדים שלי, ואקשיב להם, ולא תהיה ביניהם שום הפליה. נשבעת, שאם יהיו לי ילדים, אני אשתדל לצעוק ולהתעצבן כמה שפחות, ואם כן, אז רק על הדברים החשובים באמת. אני לא אגרום להם להרגיש נחותים או לא בנוח עם עצמם. אני לא אגרום להם להרגיש לא שייכים. ואני אוהב אותם, כמו שבחיים לא ידעת לאהוב. וגם לא תדעי.

קוראת לי מפלצת. וכל הברה מעבירה בי צמרמורת דקה של בכי.

את בחיים לא תראי אותי בוכה שוב. אני לא אתן לך את העונג. וכשאת תזדקני, אני אתן לך להרקב לבד כמו שאת עושה לסבתא. כי מבחינתך סבתא הייתה לך אמא גרועה, אבל את אפילו לא מנסה לפתוח את העיניים ולראות מה את מבחינתי.

אני מעדיפה שלא יהיה לי מה לאכול, ושתביני אותי. כי מה עוזר לי המקרר המלא, הבגדים והבית, אם אני מעדיפה שלא להיות פה. ולא להיות בסביבתך. ואת לא מבינה למה אני מסתובבת בחוץ. כי גם כשאת לא בבית הנוכחות שלך מעיקה עליי. את מעיקה עליי. ומוצצת לי את הדם. רבאק.

אולי יבוא יום ותלמדי. למרות, שאני מפנטזת. את מקובעת מדיי. אז אולי, יבוא יום ותשחררי אותי.

אנשים אחרים היו הורגים בשביל חיים כמו שלי, כי מה רע לי בתכלס? שאמא שלי עשויה ממתכת.

Hush, my baby. baby, don’t you cry"

Momma’s gonna make all of your nightmares come true

Momma’s gonna put all of her fears into you

Momma’s gonna keep you right here under her wing

She won’t let you fly, but she might let you sing

Momma’s gonna keep baby cozy and warm

Oooo babe

 Oooo babe

"Ooo babe, of course momma’s gonna help build a wall

[Mother - Pink Floyd]