אז 12 שנים.
12 שנים מאז אותה טרגדיה שהשאירה את העם שלנו פעור פה.
אני לא מבינה את זה, פשוט קשה לי לקלוט איך יצור אנושי, עם משפחה, יצור שלמד באוניברסיטה,
יכול פשוט לקום בבוקר ובגלל דעותיו הפוליטיות ללכת ולרצוח מישהו?
ולא סתם מישהו!! ראש ממשלה, שנערץ כל כך ונאהב כל כך ע"י העם ועשה כל כך הרבה למען המדינה שלנו.
אני חושבת, בעצם אני יודעת שאין ולא היה ואם יהיה אני כבר לא יודעת ראש ממש כמותו
ועדיין, אחרי 12 שנה אני כותבת כאן ועוברת בי צמרמורת, אני לעולם לא אבין את זה
פשוט לא.
אתמול, שרתי בחוג את השיר "היה לי חבר" וכן, התרגשתי מהמילים והן כל כך נגעו בי ושוב חשבתי, איך?
אני חושבת שהשיר הזה יהיה הכי נכון ומתאים לכאן אז הנה..
במקום שאליו אני הולך
היו רבים כבר לפני.
השאירו שביל, השאירו עץ
השאירו אבן לרגלי.
ומה אני אשאיר אחרי,
האם אשאיר איזה דבר?
איני רואה את צעדי
איני רואה את צעדי
ומי יראה אותם מחר?
היה לי חבר, היה לי אח
הושט לי יד כשאקרא,
היה לי חבר, היה לי אח,
הושט לי יד בעת צרה,
אני אחיך, אל תשכח.
היה לי חבר, היה לי אח.
במקום שאליו אני הולך
היו נשים, היו גברים
ואהבה גדולה היתה,
האם אני אמצא אותה?
הם לא השאירו לי סימן
לא אנחות וגם לא פרחים
הם לא השאירו לי דבר
הם לא השאירו לי דבר
מלבד אחים וחברים.
במקום שאליו אני הולך
אני נזהר שלא לשבור
אני נזהר שלא לדרוך
אני נזהר שלא לזכור
וטוב לי שאתה איתי
וגם אתה וגם אתה,
פה תישאר אחרי לכתי
פה תישאר אחרי לכתי
החברות אשר היתה.
יצחק רבין,
1922-1995
יהי זכרך ברוך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ღMikaღ