כבר עברה חצי שנה ועדיין באתר לזכרך אנשים מוסיפים נרות לזכרך ולעיתים אלה אפילו אותם אנשים שחוזרים ואומרים כמה שהכאב רודף אותם וכמה שאת חסרה.
וזה גורם לי להרגיש ממש רע כי אני חושבת שכשאנחנו חיים וכל כך רוצים למות אנחנו תמיד בטוחים שאף אחד לא אוהב אותנו וזה ממש עצוב שאנחנו צריכים למות בשביל לגלות שזה כל כך לא נכון.
כל כך הרבה אנשים היו בלוויה שלך, כל כך הרבה אנשים כותבים לך מדי יום, את נגעת בכל כך הרבה אנשים.
אפילו שלא הייתי מאלו שהיו בקשר יומיומי איתך, הצלחת לגעת בי ולהשאיר המון מהקסם שלך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
