היי חבר'ה,

תודה שאתם מגיבים בבלוג שלי באמת!!!

זה שאני לא עושה הרבה פוסטים זה לא אומר שאני נעלמת, זה רק אומר שאני קצת עסוקה, בבקשה אל תנטשו אותי.

כאילו אם אני משעממת אתכם, תגידו, ואני אכתוב דברים יותר מעניינים, אולי אפילו תציעו לי :)

5 שנים קיוויתי לעבור לבצפר הזה והנה היום הזה הגיע.

החברות שלי מכתה א' נשארו בבצפר העלוב הקודם ואני נסעתי לבצפר חדש, תדמית...אואואו חדשה לגמרי.

זה בצפר של קיבוצניקים, מפונקים (סביון סטייל), ו2 פנימיות ממנה מגיעים תלמידים.

ככה שהשילוב הוא באמת באמת רבגוני.

הייתי כמעט ראשונה בבצפר, אהבתי את הבצפר, הרגשתי חופשייה כזו, בלי אורי, המורה למתמטיקה שמירר לי את החיים (כן אמרתי את השם).

ואז התחילו להגיע תלמידים ומהר מאוד הבנתי מי נגד מי, זה מפחיד איך לוקח כלכך מהר להבין מי שווה, מי זונה, מי החנון, מי המתחנף, כל אחד והטיפוס שלו, התחברתי עם די הרבה תלמידים ובעיקר כאלה מפנימיות.

 מסתבר שכשאני לא עם החברות שלי, די קל לי להתחבר, התחנפתי המון למורות, אבל לא בגלוי, כמו שר-ק אני יודעת!!!

אבל כנראה שהם כבר הכירו אותי!!!

הגעתי לשם, לא הכרתי אף אחד, והמון אנשים הכירו אותי, החברה של גיא (כן אמרתי את השם) שנפטר לפני חצי שנה, התמזמזה עם עומר (אהא), עברה הרבה, שרה, רוקדת, ושלטה בבוסתן עד מה שקרה.

אחכך הלכתי לאיזור י"א  וראיתי את עומר והוא הדביק לי חתיכת נשיקה בלחי, דודתית משהו, אנחנו לא יחד, בחיים לא :P

מלא בנות גררו אותי וסיפרו לי סיפורים על גיא, הוא היה איתם שכבה מעל, וחבר במועצת תלמידים וכל זה... אז כוולם מכירים אותו.

אוהבת אתכם מאוד בבית ספרי החדש