חי את הרגע

טוב חבר'ה, הגעתי להחלטה אבל זה תלוי בתגובות שלכם.

אני אתחיל לפרסם את הספר שכתבתי בבלוג, נראה איך זה מתקדם ואז נראה אם להמשיך איתו או לא. אז קבלו אותו: הפרק הראשון:

פרק 1- חזרה לחיים

"הוא אינו מת!" אמרה לוסיל בעוד היא יושבת ושותה את כוס התה שבידה ליסארו דרך היצור השחור שברשותה.

"מה פשר הדבר שאינו מת?" שאל יסארו את לוסיל בעוד שיחתם נמשכה, הייתה זו שעת אחר צהריים ביום סתיו סגרירי.

"שינרה לא הובס לחלוטין! גופתו לא התפוררה לחלוטין מתחת לחרבו והוא אוגר כוח רשע בעוד אנו מדברים!" ענתה לוסיל על שאלתו של יסארו.

יסארו היה מופתע למשמע המילים הללו והקשר בין השניים נותק.

האור במטה השמיים של יסארו כבה והוא הביט בראקן המחייך והשיב לו חיוך.

באותו הזמן ישב לו קלאוד בביתו בשקט רב והביט בשמש השוקעת, השמש שקעה מאחורי ארמון המלכות בו גרה יומה, הוא ראה אותה מביטה מחלונה וחייך חיוך קטן, היה זה חיוכו הרגיל והעדין, אך נדיר של קלאוד.

בחוץ היה ניתן לשמוע את חיציו של פלגורן נורים ופוגעים במטרה, ואת הנפות חרבו המהירות של אורון.

צעדי ריצה נשמעו, יסארו הגיע למקום בריצה.

"הוא אינו מת! הוא אינו מת!" אמר יסארו את המשפט פעמיים מספר והתנשף מעייפות, הוא התיישב ובישר את החדשות.

זמן מה ישבו השלושה והקשיבו ליסארו, הוא אמר שיהיה עליו לטהר את מה שנותר משינרה ואמר כי יהיה על כולם להתאזר בסבלנות רבה.

ימים אחדים עברו מאז. קלאוד צעד אל שדה הקרב בו אירע "הקרב הגדול". הוא רצה לראות בעיניו שלו את שנותר משינרה והייתה זו חרבו, אך הוא יכל לחוש, אפילו כאשר היה רחוק, בכוח הרוע שהיא אוגרת.

האבן האדומה הקטנה בקצה ניצב החרב זהרה וקלאוד הבחין בדבר. למרות שהיה סקרן ורצה להביא קץ להתקיימותו של שינרה, נגזר עליו לחכות בסבלנות עד אשר יסארו יגיע בכדי לערוך את טקס טיהור 'מקום הקבורה' הזה. קלאוד הלך מהמקום בהרהורים אחדים לדברים שיקרו בעתיד, לדברים שקורים כעת, וגם לדברים שקרו בעבר.

זה לא כל הפרק, יש עוד המון!!!

מקווה שאהבתם, תגיבו!!!

שלכם