השתלשלות הארועים של השבוע האחרון:
- אני צריכה כסף.
- התקשרו מאולם האירועים ואמרו שיש חתונה ביום חמישי, להגיע ב15:00 לסדר.
- אמרתי שאני אבוא.
- זאת הייתה טעות.
פרטים טכניים:
- לבוש: בגדים שחורים, נעליים סגורות
- שכר לשעה: 22 ש"ח+ טיפ כללי של 30 ש"ח
- מזג אוויר: לוהט גיהנום
- מזגן: אין, זה גן אירועים
- יחס לעובדים: מחפיר. צרחות וקללות
- מקום: חור על איזה גבעה עם הרבה דשא. קשה להגיע
בקיצור (ובקיטור), כנראה כבר הבנתם שזה לא היה כ"כ נחמד.
זאת הייתה עבודה רצופה של 12 שעות. 12 שעות שהייתי צריכה לעמוד ולהתרוצץ משולחן אחד לאחר. אני הייתי מופקדת על שלושה שולחנות. בכל שולחן 12 אנשים. הצלחות כבדות מאוד. רעש מחריד מהרמקולים. צרחות נוראיות מהבוס אם ישבתי שנייה על כסא. הבוסית אומרת "לכו בקצב מהיר יותר, תרוצו אפילו". חום אימים, יש כמה מאווררים אבל כולם בתוך האולם עצמו. השולחנות בחוץ וחם שם. חם שם מאוד. אפילו בלילה. זיעה נוטפת. לקוחות שואלים איפה שולחן מספר 37. הבוס שינה את השולחנות שנייה לפני שהם הגיעו כי "לא ארגנתם את זה בצורה אסתטית". צריך לזכור איפה כל שולחן ומספר. יש 50 שולחנות. חלק באוהל וחלק באולם וחלק בחוץ. הרגליים מתחילות לשרוף כשמתקרבת השעה העשירית. צריך להמשיך. עכשיו קינוח. יש סופלה, עוגת שכבות וגלידות. כל אחד רוצה משהו אחר. צריך לזכור. אסור לשבת. אני עייפה. לא אכלתי כבר מהצהריים. עכשיו כבר 23:00. נשברה לי צלחת. אחרי שכולם קוראים מזלטוב אני צריכה לנקות את השברים ולהגער ע"י הבוס שלי. אי אפשר להפסיק. צריך להמשיך. מישהו ביקש יין אדום מהבר. הבר בצד השני של האולם. בדרך מבקשים עוד שש אנשים לפחות דברים שונים. מחליפה עם חברה מבטים נואשים. הברמנית מסתכלת עליי כאילו "מה הסיפור בכלל?". צודקת, זה לא סיפור אם רק הייתי צריכה להיות יפה ולמזוג משקאות כל הערב, לא סיפור בכלל. הלקוחות רוצים ללכת. איפה עמדת הצ'קים?. אני לא זוכרת. המוח כבר עייף. אני עושה הכל לאט. הרגליים כבר קורסות. צריך לקפל כסאות. צריך לנקות את המטבח. צריך גם לנוח, אבל אי אפשר. מגיעה השעה המיוחלת. עכשיו צריך לחזור הביתה. האוטובוסים לא מגיעים לחור הזה. כבר שתיים בלילה. נגררים בטרמפים עד הכביש הראשי. מגיעים הביתה בשלוש. הולכים לישון וקמים עם שרירים תפוסים ויבלות ברגליים.
אחרי שכל זה נגמר אני שואלת את עצמי אם זה היה שווה את ה250 שקל שקיבלתי...
התשובה המאוד פשוטה היא: לא.
אבל אני צריכה את הכסף...
אני עייפה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Miss X.