קוראים נפלאים שלי, סופסוף לקראת יום כיפור התפנה לי קצת זמן ואני פשוט חייבת לעדכן אתכם בכל מה שקרה לאחרונה כי קרה כ"כ כ"כ הרבה...
הפוסט הזה יחולק לפי נושאים כך שאם אתם לא מעוניינים לקרוא על נושא אחד עברו לשני וכן הלאה (אם במקרה אתם רואים שכל הנושאים לא מעניינים אתכם אתם מוזמנים לעזוב את הבלוג ולא לחזור לעולם. או לנסות את מזלכם, לקרוא, ולהתאהב בי ובבלוג שלי- אלו באמת שני האופציות היחידות שקיימות...;))
בכל מקרה, נתחיל:
נושא 1: הטסט
ביום שישי שעבר היה לו הטסט הרביעי.
הכל הלך כמתוכנן ואפילו הזוג שלי נתן לי להיות ראשונה כמו שרציתי והתחלתי את הטסט.
הטסטר ביקש ממני לעשות אלמנטים קטנים של נהיגה (חנייה במקביל, פרסה) ועמדתי בהם בגבורה.
התחלפתי עם בן זוגי לטסט והרגשתי מעולה. פעם ראשונה שאחרי טסט אני בספק אם אני לא עוברת, ולא ההפך...
בן זוגי נהג בצורה מחרידה לטעמי- נהג מאוד לאט וכל הזמן צפרו לו.
הטסטר לא ביקש ממנו לבצע שום אלמנט חוץ מלנהוג.
הגיעו התוצאות- אני עברתי ובן זוגי נכשל. טעות. היה הגיוני אבל לחשוב שכך זה היה נכון?
משום מה הטסטר שלי לא חשב כמוני והכשיל אותי על אחד הדברים הכי מומצאים שיכלו להיות- שמירת מרחק. אני אגיד לכם למה זה הכי מומצא שיכול להיות כי בשיעורים הדבר בערך היחידי שהמורה שלי אומר לי הוא להתקדם יותר כי אני רחוקה מדי מכלי הרכב שלפניי...
אני לא חושבת שנהגתי אחרת בטסט. אני נהגתי טוב. ולא חבר'ה זאת לא התכחשות ו"למה תמיד דופקים אותי? אני מושלמת" זאת פשוט עובדה. ותאמינו לי כשאני אומרת את זה כי בדרך כלל אני ידעתי שלא עברתי אחרי הטסט בלי ספק...
זה פשוט הרתיח אותי. היה אצלי משהו כנראה שהטסטר לא אהב והחליט להוציא את עצביו עליי, על הכסף שאני משלמת כל פעם לטסט (בסביבות 900 ש"ח) ועל הזמן שלי (שלכל טסט צריך לחכות חודשיים).
רציתי לשים קץ לחייו. ואז גם לחיי. כן, אני דרמה קווין תתגברו על זה.
כמובן שבן זוגי הנהדר שנהג בצורה נפלאה עבר. אל תשאלו אותי למה, אם אני הייתי טסטרית לא הייתי מעבירה. ואל תקחו את זה לא נכון לא בטוח שגם אותי הייתי מעבירה אבל זה רק בגלל שאני מכירה את עצמי ושונאת את עצמי ולא בגלל צורת הנהיגה שלי...
כאן הסתיים לו הנושא הראשון, להערות ותגובות אנו ציינו את מספר הנושא בתגובה. תודה
נושא 2: אחותי
כמו שקוראיי הנפלאים כבר יודעים, אחותי לא מזמן (לפני חודש לערך) אושפזה בכפייה במחלקה פסיכיאטרית עקב ירידה ניכרת במשקל, דיבור לעצמה, פרנויה (גם כנגד משפחתה), המצאות של אנשים שפוגעים בה וכיוצא באלה.
אני חייבת להגיד שמצבה הרבה יותר טוב. ביקרתי אותה פעם ראשונה בשבוע שעבר והיא כבר לא דיברה לעצמה. זה שיפור ענק. עוד שיפור הוא שהיא דיברה אלינו והבינה שאנחנו פונים אליה. זה גדול בשבילה.
אבל עם כל השיפורים עדיין לפעמים כשהיא מתקשרת אליי היא מבקשת ממני לא לגעת לה בחדר ושאם אני נוגעת לפחות לשאול אותה לפני...
אני מבינה שהמצב עוד לא דבש אבל אני כ"כ מקווה שבסוף זה יגיעה לשפיות מוחלטת. 100% של אחותי הקודמת.
נתנו לה יציאות לפני כמה זמן בשטח בית החולים וזה עושה לה טוב לא להיות רק במחלקה עצמה, אבל היא עדיין מבקשת להשתחרר הביתה בכל הזדמנות שיש לה. היא מאוד רצתה לחזור לראש השנה וסירבו, עכשיו היא מאוד מבקשת לחזור לסוכות ואני בספק אם ייתנו לה, ות'אמת? אני קצת מפחדת שייתנו לה... אני עדיין מפחדת ממנה, עדיין קשה לי עם מי שהיא נהפכה להיות ואני לא חושבת שאני אוכל להתמודד עם זה שוב במיוחד עם המצב העמוס שיש לי כרגע- לימודים ועבודה נון סטופ.
אני חושבת שזה אנוכי מצידי להרגיש ככה אבל מאז ומתמיד הייתי אגואיסטית וחושבת רק על עצמי כשזה נוגע למשפחה אז אני באמת לא יודעת אם אני יכולה להשתנות...
כ"כ הרבה יותר קל לי בלעדיה.
אני יודעת שאני בן אדם נורא, אתם לא צריכים להגיד לי את זה אפילו...
כאן הסתיים הנושא השני.
נושא 3: עבודה
אין לי הרבה מה לכתוב בחזית הזאת אבל אני בכל זאת אחפור כי כבר עשיתי כותרת...
אני חושבת שהבוס שלי מחפש אותי על דברים קטנים.
מה הכוונה? הוא כאילו בכוונה מבקש ממני דברים שהוא יודע שאני לא יודעת לעשות 100% ורוצה לראות מה יקרה והאם הוא יוכל לכעוס עליי כשלא הצלחתי...
יכול להיות שזאת רק הרגשה שלי אבל בכל מקרה, לא בא לי לעבוד.
אבל בגלל ההכשלות בנושא הראשון (הידוע בשמו: הטסט) אני חייבת לעבוד כי טסט הבא- על חשבוני...
מזל שיש לי עבודה כדי לשלם על זה.
כאן תם לו הנושא השלישי.
וכמו שכבר הבטחתי בכותרת, הכנתי עוגה השבוע והיא יצאה כ"כ טעים ופשוט הייתי חייבת לשתף איתכם תמונה שלה:
התמונה צולמה בגינה בעקבות בלאגן נוראי במטבח... ;)
העוגה היא עוגת שכבות שבאמצעה יש קרם פודינג שוקולד.
עוד נפגש.
X
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Miss X.