face to face

יום אחד הוא יוצא מהבית.

אפילו לא ניפרד לשלום.

הרי גם ככה עוד שעתיים או שלוש הוא יחזור.

ואפחד לא מכין אותך למכה הבאה.

לזה שהאהוב שלך לא יחזור עוד לעולם.

לזה שחייך חרבו בתמימותם.

וזו הרגשה קשה שלא ניתן עוד לתאר.

שלעולם לא תיראה את אוהבך יותר.

שלא הספקת להגיד לו כמה הוא חשוב לך.

עד כמה אתה אוהב אותו.

ועד כמה שהחיים הם לא הוגנים.

ואתה יכול לבכות, כמה שתירצה.

אפחד לא יעצור את הדמעות שבענייך.

אבל הדמעות לא ישיבו את אהובך.

לכן אל תקחו את החיים כמובן מאליו.

וכל יום שאתה מתעורר שלם ובריא תודה.

תודה על זה שאתה חי גם היום.

שתוכל לנצל אותו עד כמה שאפשר.

שתוכל להיות מאושר.

אל תהסס לרגע , לך בעקבות הלב.

לעולם אל תסב את פניך.

כי יום אחד גם אתה תצטער.

גם אתה תצטער.

שלא הספקת להגיד לאהובך.

עד כמה הוא חסר.

חייה כאילו כל יום הוא יומך האחרון

וככה לא תרגיש,לעולם,חיסרון.

 עצוב, אבל מציאותי, לצערנו.