face to face

אתמול היתה לי שיחה מעוררת השראה.

שיחה שגרמה לי להבין כמה דברים.

לא להבין את הדברים עצמם,

אלא להבין את הדרך שבה אני צריכה לבצע את הדברים.

היה מה שהיה.

אני לא מנסה להחזיר את הגלגל לאחור.

אני גם לא רוצה.

ואני באמת מדגישה את זה.

הדבר היחידי שאני מבקשת.

זה לסגור את זה יפה.

בלי כל השטויות, שתמיד ותמיד צריכות לחזור על עצמן.

היה מה שהיה.

אחד יגיד שהיא היתה יפה, אחד אחר לא יסכים.

זה לא משנה.

זאת היתה תקופה.

זאת היתה תקופה ארוכה.

שעברנו בה המון.

ואי אפשר להתכחש לזה.

היה מה שהיה.

אז למה להתנהג כמו ילדים קטנים?

למה לא לכבד אחד את השני?

ויש עוד הרבה שאלות בלתי פתורות.

שעדיין אני שואלת את עצמי.

ולשאלות האלו יהיה תשובה.

מתי שניתפוס את עצמנו בידיים.

ונדבר.