Tales of Vesperia
|
| 4/2009
חלק שביעי!! [המוזה חזרה בגדול!]
אחרי כמה דקות של שקט מביך שעברו בטרקלין סיימתי לשתות את כוס התה שהרדרובסקי הגיש לי. "תודה רבה על ההקשבה ועל העזרה. אני ממש ממש מודה לך ומבקשת שלא תעצור אותי!" אמרתי בקול די תוקפני וקמתי מהכיסא. התחלתי ללכת בהליכה יחסית מהירה לדלת כדי שהוא לא יוכל לעקב אותי עוד רגע נוסף. "חכי רגע" שמעתי אותו אומר. בצער רב הסתובבתי ולרגע נדהמתי. הרדרובסקי קם מכיסאו ועמד עם אקדח שלוף שהיה כנראה מכוון ישר למצח שלי. "מה זה צריך להיות הרדרובסקי?! אתה הבן אדם הכי שליו רגוע וחכם שאני מכירה. מה פתאום הגרמני הזה גורם לך לאבד את השלווה שלך?!" צעקתי עליו בלי לשים לב. "אל תדאגי, לך אני נותן ללכת, אבל אם הוא יגלה אני מת. אז למה לא לזרז את ההליכים?" הבנתי מה הוא אומר במשפט הזה. ברגע שלקחתי צעד אחד בניסיון לרוץ אליו ראיתי את נתז הדם שיצא מהרקה של הרדרובסקי. לא היה זה כדור מהאקדח שהחזיק מפני שהוא לחץ פתאום על ההדק. הכדור למזלי פגע לי בכתף ולא נגרם לי נזק רציני. הכדור הגיע דרך החלון, כנראה מצלף. יכולתי לנחש בוודאות מלא שזה היה הגרמני ושהוא צוטט להרדרובסקי ולי בכדי לדעת אם הוא מדבר. באותו רגע רצתי החוצה. היד שלי מלא בדם מהירי ויכולתי לראות את הBMW השחורה שחנתה ליד ביתו של הרדרובסקי נוסעת משם במהירות שיא. ידעתי שעכשיו גם אני מטרה. הכל הסתבך לי הרבה יותר. העיקר שבנתיים אדם חי בריא ושלם. אני חושבת...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
