Welcome To My Truth

"אז עכשיו את גם שותה.

את גם מעשנת.

את גם מקיאה.

את עדיין שותקת.

דוחפת חרא בפנים ומוציאה את השאריות שלו כדי להרגיש שאת עוזרת לעצמך."

כן, נכון, אבל קשה לי. הכל כל כך מסובך ואין לי פתרונות.

והכי גרוע אין מי שיעזור.

"אז את מסבכת יותר.

תקברי את עצמך עוד יותר עמוק באדמה.

נכון, דפקו אותך, הרסו אותך, אבל מה שאת עושה לעצמך זאת אשמתך בלבד.

את לוקחת את השברים ומרסקת אותם."

די! אני לא צריכה עוד האשמות. אני יודעת כבר הכל!

בקרוב זה יסתדר, בקרוב אני אהיה רחוקה מכל האנשים הרעים.

בקרוב מאוד.

"את באמת חושבת שזה יעזור? הרי הם תמיד ישארו בחייך לא משנה לאן תברחי,

וכן, את תנסי לברוח רחוק.

חשבת פעם להישאר? להתמודד עם העבר? להניח לו להישכח? להשאירו במקומו- מאחור?"

זה כמו שק כבד שאינני מסוגלת להוריד מגבי וגם אינני מסוגלת לחיות איתו.

"אני מרחמת עליך."

אני מרחמת על עצמי.