300 גלולות.
את האחרונה גמעתי עם ליטר מים, היום. אני אפילו לא זוכר את השעה המדויקת, זה לא חשוב.
כל זה שייך ל... הייתי רוצה להגיד "עבר" אבל אפילו לשם אני לא מכניס את זה. אני סוגר את הקבר כשאת החפירה בפנים.
עכשיו הגיע הזמן לצאת לדרך החדשה שדיברתי עליה כה רבות. לאט לאט, אבל בצעדים גדולים מאי פעם.
אני לא יכול לקפוץ לתוך זה בבת אחת. אפילו הקדוש ברוך הוא חילק את מלאכת בריאת העולם לשישה ימים... אבל איך אני משווה את עצמי לה'?
אולי אכנס בצעדים קטנים, אולי אקפוץ לתוך זה ברעש גדול. אתם לעולם לא תדעו. הבלוג מסתיים כאן ועכשיו, גם הקשר שלי איתכם.
יש סיבה שנבחר אותו כינוי מטופש "NobodyKnowsMe". את אותו אדם שהייתי בזמן האחרון אף אחד לא הכיר ואין צורך שאספר לכם עליו. אבל אותו כינוי מתייחס אליו, רק אליו.
הלוואי שיכולתי לספר בפוסט הזה, הפוסט האחרון, על כל מי שהייתי פעם, לסכם את כל חיי... אבל לא. מוקדם מידי לספר על החיים שלי, הרי הם רק התחילו. בקרוב מאוד, עניין של ימים (או אולי של שעות!) יפתח פרק חדש בחיים. פרק שיקפוץ פתאום קדימה כשיש חור בעלילה. אך הפרטים מאותו חור, הם בתוך אותו קבר.
תבינו מה שאתם רוצים מהפוסט הזה, תבינו מה שאתם רוצים מהבלוג הזה. זה לא משנה.
אני שם על עצמי בגדי מסע ויוצא לדרך, הגיע הזמן. (-:
דניאל בקרוב יחזור לנשום את אוויר החיים!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: