קרוב רחוק

 לא מספיק 

המילים שנכתבו פעם...

היום קורעת דפים.

מוחקת זיכרונות..

שוכחת אנשים.

מתחילה מחדש,

מחפשת דרך להביע את עצמי

אבל עדיין שותקת.

ואתה בחדר שר לך שירים.

לא מחפשת את האישור,

אבל רודפת אחרי האושר.

שומע את הקול שלי,

אבל שום דבר מעבר!

רכבת לונה פארק!

עם יותר מדי לופים...

בשורות הכול נמחק.

הקול שלך מתנגש לי בדפים

       זו אותה מעיין של אתמול אבל קצת אחרת..

העצבות לוחשת לי

מנסה למצוא אחיזות

האדישות שוקעת בתוכי

מבריחה כל זכר לרגישות

לעת ערב סוגר את הדלת

ונועל עם מפתח

יושב לידך מסתכל איך את שותקת

לא יודע מה קורה לך.

מרגישה שהמילים נתקעות

שהעברית דלה מדי .

מתחילה למלמל, מחפשת איך להיות.

והחיפוש נעשה קצת כבד עליי.

האכזבה מתגברת על הציפייה שמזמן נמוגה.

הציניות פורצת במסווה של שנינות.

צחקתי, אבל התכוונתי לכל מילה!

המועקה מתפשטת נשארת ערומה וחשופה לפניי.

והגאווה שלך לא מאחרת לבוא ..

למה כל כך חשוב לך להיות מעליי?!

מעיין