יום חמישי של שנה ארוכה. ושש שנים של אהבה אמיתית מגיעות לסופן. זה נגמר...חשבתי לעצמי באותו היום. אותו יום שהיה לכולם התחלה של משהו חדש, סיום בית ספר תיכון והתחלת הצבא לכולם אך לא לי. אני באותו היום נפרדתי מאהבה חי-מהנסיך שלי. כן אני יודעת הוא לא היה ממש מיוחד ולא מושא אהבתן של כול אותן בובות ברבי בשכבה אבל הוא היה טל שלי. האהבה האמיתית. מכירים את זה שאתם מושיטים ידיים? ומסתובבים במקום ללא מנוחה? בלי לעצור בכלל? ככה הרגשתי לידו-איתו. וטקס הסיום כמעט נגמר ולכול אחד חיוך ובקצהו דמעה קטנה. ואילו אני...כאן עסוקה במחשבות. לא נותנת למוחי לנוח ולו לשנייה אחת. תמונות תמונות רצות בתוך ראשי. תמונות של חיוכים, עצב, דמעות, שמחה, כאב. כול כך הרבה רגשות כלפי אדם אחד . 4 שנים עברו מאז ...... נכנסתי לבית פתחתי את המחשב ונכנסתי למיל. לא היה כלום מיוחד אז החלטתי לפתוח צאט'ים. ושם...משוטטת לי בין כול כך הרבה כינויים ורק אחד מהן מושך את עיני "החצי השני " הכינוי שלו היה בדיוק כמו שלי. אני בעצמי לא יודעת מה גרם לי לשלוח הודעה דווקא לו. או להיכנס לצא'טים באותו הערב. אולי זה היה הגורל.... כתבתי לו, ובלי ששמתי לב הידיים לא מצאו להן מנוחה הם המשיכו לכתוב לכתוב ולכתוב למשך שעות ארוכות. אחרי שיחה בטלפון החלטנו להיפגש, אני שהיתי נגד זה שהיתי מהמאמינות באהבה ממבט ראשון הסכימה להיפגש עם אדם שכול מה שיש לה ממנו הוא כינוי. כינוי ותמונה עם וורד אדום. השעה שמונה בערב. קבענו לשמונה ווחצי אבל הקדמתי "קצת" רציתי להיות בטוחה שאני לא יפספס אותו. ישבתי ליד הבר וחיכיתי. הרגשתי את ליבי מחסיר פעימה כששמעתי מאחורי "וורד ... גם לי יש אחד מה שאומר שאת החצי שלי." הסתובבתי .... זה היה הוא! המבט שלו אמר הכול זה היה טל המוכר שלי. טל של פעם. ישבנו ודיברנו במשך שעות ולהפתעתי הרבה גם הוא זיהה אותי ויותר מזה מהתיכון די מצאתי חן בעיניו. שלושה חודשי חברות, הייתי בעננים. כול כך מאושרת, כול כך שמחה הכול היה נפלא... אבל אז שמעתי את הבשורה, הבשורה שלא ציפיתי לה בחיים! "הוא מת" הטלפון נשמט מידיי שהיו קרות כקרח. גופי איבד תחושה וכמו שליבו של טל הפסיק לפעום-כך גם ליבי. עכשיו אני מתחילה חיים חדשים אני בבטן של אמא. בעוד כמה שניות לא אזכור כלום מאותו סיפור אהבה לא אזכור את שמי סתיו ...
חבל הוא היה שם כול כך יפה. בכי של תינוק נשמע משני כיוונים שונים בחדר. "מזל טוב יש לכם בת" "מזל טוב יש לכם בן" משפט אחר משפט ... משפט שאמר הכול שנתן הזדמנות חדשה לאהבה אמיתית. לשני נשמות שהשלימו אחת את השני. היא בוכה ראשונה והוא ממש אחריה. יוצאים מחדר הלידה לחדר התינוקות אחד אחרי השני. ממש כמו שהסתיו מגיע ומביא עימו טיפות טיפות....... של טל.
"אין דבר שקורה בלי סיבה...... בסופו של דבר
הגורל תמיד מוצא דרך להגשים עצמו.
הסיפור משתתף בתחרות "סיפורים עם סוף מפתיע"
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=603660&blogcode=10264285
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
