כן, כן, אני עדיין כאן, אף אחד לא סיפר לי שתואר שני גוזל כל כך הרבה זמן ואנרגיה.
הנה ההקדמה והפרק הראשון, הנה הפרק השני, והנה השלישי.
קבלו את הרביעי, ובו העניינים מתחילים, אפעס, להסתבך.
תמונה 8
(פופובה, סמירנוב)
פופובה (נכנסת, משפילה מבטה) אדוני הנכבד, בבדידותי התרגלתי כבר מזמן לא לשמוע קול אדם, ואינני יכולה לסבול צעקות. אני מתחננת אליך- אל תפריע את שלוותי!
סמירנוב שלמי לי את הכסף, ואני הולך.
פופובה כבר הסברתי לך לאט ובמילים ברורות: אין לי כסף מזומן איתי. תחכה בסבלנות עד מחרתיים.
סמירנוב גם אני אסביר לך לאט ובמילים ברורות: הכסף לא דרוש לי מחרתיים, אלא היום. אם לא תשלמי לי היום, מחר אצטרך לתלות את עצמי.
פופובה אבל מה אני יכולה לעשות, שאין לי את הכסף היום? כמה משונה!
סמירנוב אז את לא משלמת עכשיו? לא?
פופובה אני לא יכולה…
סמירנוב אם זה המצב, אני אשאר לשבת כאן, עד שאקבל את הכסף… (מתיישב) מחרתיים תשלמי? מצוין! אני עד מחרתיים אשב כאן בלי לזוז. ככה בדיוק אני אשב… (קופץ ממקומו) אני שואל אותך: אני צריך לשלם מחר את הריבית או לא?.. או אולי את חושבת שזו בדיחה?
פופובה אדוני הנכבד, אני מבקשת ממך להפסיק לצעוק! כאן לא אורווה!
סמירנוב לא שאלתי אותך על האורווה, אלא על הריבית- אני צריך מחר לשלם את הריבית או לא?
פופובה אתה לא יודע איך להתנהג בחברת אישה!
סמירנוב לא נכון, אני כן יודע איך להתנהג בחברת אישה!
פופובה לא, אתה לא יודע! אתה לא מחונך, אתה אדם גס-רוח! אנשים ממשפחות טובות לא מדברים לנשים בצורה כזאת!
סמירנוב אוי, ממש עניין גדול! איך את רוצה שאדבר אלייך? בצרפתית, אולי? (מתרגז, מתנהג במתיקות מופגנת) מאדאם, ז'ה וו פרי… אני כל כך מאושר, שאת לא משלמת לי את הכסף… אוי, פארדון, הטרדתי אותך! מזג האוויר נפלא היום, הלא כן? ובגדי האבל כל כך הולמים אותך! (קד קידה)
פופובה זה וולגרי ולא ממש חכם.
סמירנוב (מתריס) וולגרי ולא ממש חכם! אני לא יודע להתנהג בחברת אישה! גברתי החמודה, בגילי הספקתי לראות הרבה יותר נשים מכל ציפורי הבולבול שאת הספקת לראות בכל ימי חייך! שלוש פעמים נלחמתי בדו-קרב בגלל אישה, שתיים עשרה נשים עזבתי, תשע עזבו אותי! כן, כן! היו ימים שהייתי טיפש גמור, דביק מרוב רגשנות, אמרתי מילים מתוקות מדבש, התחנפתי, קדתי קידות... אהבתי, סבלתי, נאנחתי לאור הירח, גמגמתי, צלעתי, רעדתי… ובלבלתי את המוח, בנוסף לכל, כמו אידיוט, על שחרור האישה, חצי מרכושי בזבזתי בגלל הרגשות העדינים והאציליים האלה שלי, אבל עכשיו- תסלחי לי! למדתי לקח! נגמר! עיניים שחורות, עיניים מלאות תשוקה, שפתי דובדבן, גומות חן בלחיים, הירח, הלחישות בחושך, הנשימות החטופות- בשביל כל אלה, גברתי, אפילו אגורה אחת לא הייתי נותן היום! אני לא מתייחס לנוכחים כאן, אבל כל הנשים, מצעירה ועד זקנה, הן מזויפות, מלאכותיות, רכלניות, שונאות אדם, שקרניות במצח נחושה, טרחניות מפונקות, קטנוניות, אכזריות וחסרות רחמים, בעלות הגיון מעוות, ובנוגע לזה, (מצביע על קודקודו) סליחה על הכנות, אבל אפילו לציפור הבולבול יש יותר שכל מאשר לגדול הפילוסופים בחצאית! תסתכלי בעצמך על היצור הפיוטי הזה: תחרה, מלמלה, עדינה כבושם, איזו פיה, כמעט אלילה, סוחטת מיליון קריאות התפעלות… אבל תציצי פנימה, לתוך נשמתה- סתם תנין מצוי! (נאחז בגב הכסא, הכסא חורק ונשבר) אבל מה שמרתיח אותי יותר מכל, זה שלתנין הזה נדמה משום מה, שיש לו יתרון, יש לו עדיפות, יש לו מונופול- על כל הרגש והעדינות שבעולם! לעזאזל, לכל הרוחות, שייתלו אותי על המסמר הזה כאן עם הראש למטה- אם האשה מסוגלת לאהוב מישהו, חוץ מכלב פודל?.. כל מה שהיא מסוגלת לעשות כשהיא מאוהבת, זה ליילל ולהתבכיין! בזמן שהגבר סובל ומוותר, כל האהבה של האישה מתבטאת בלסובב את החצאית ולסובב אותו על האצבע הקטנה שלה. לך היה חוסר המזל להיוולד אישה, ולכן את מכירה טוב מאוד את הטבע הנשי. אז תגידי לי בכנות: את ראית אי-פעם, בכל ימי חייך, אישה אחת שהייתה נאמנה, ישרה ומסורה? לא ראית! ישרות ומסורות, הן אולי רק הזקנות והמכוערות! יותר קל למצוא מחט בערימת שחת, או חמור לבן, מאשר אישה נאמנה!
פופובה תסלח לי, אז מי, לדעתך, ישר ונאמן באהבה? לא ייתכן שזה הגבר?
סמירנוב כמובן, הגבר!
פופובה הגבר! (צוחקת ברוגז) הגבר ישר ונאמן באהבה! תשמעו, איזה חדשות! (בלהט) באיזו זכות אתה מדבר ככה? הגבר ישר ונאמן! אז בקשר לזה, אני אומרת לך, שמכל הגברים שהכרתי פעם ואני מכירה היום, הטוב מכולם היה בעלי המנוח... אני אהבתי אותו אהבה גדולה, בכל לבי ונשמתי, כמו שמסוגלת לאהוב רק אישה צעירה ואינטליגנטית: נתתי לו את נעוריי, את האושר שלי, את החיים שלי, את הרכוש שלי, נשמתי אותו, הערצתי אותו, כמו עובדת אלילים, ו... ו...- ומה? הגבר הטוב מכולם, בלי שום נקיפות מצפון, שיקר לי בכל רגע ורגע! אחרי מותו מצאתי בשולחן העבודה שלו מגירה מלאה במכתבי אהבה, ובחייו- כמה נורא להיזכר!- הוא היה עוזב אותי לבדי במשך שבועות על גבי שבועות, בנוכחותי הוא פלירטט עם נשים אחרות ובגד בי, בזבז את כספי, לעג לרגשותיי... ולמרות כל אלה, אהבתי אותו ושמרתי לו אמונים... וזה עוד לא הכל, אפילו עכשיו, כשהוא כבר מת, נשארתי נאמנה ומסורה לו. הסתגרתי בין ארבעה קירות ועד יום מותי לא אפשוט את בגדי האבל…
סמירנוב (מתפוצץ מצחוק) בגדי האבל!.. בחיי שאני לא מבין, מי את חושבת שאני? כאילו שאני באמת לא יודע למה את מכסה את עצמך במשי שחור ונקברת בין ארבעה קירות! נו, באמת! זה הרי כל כך מסתורי, פיוטי! יעבור כאן איזה-שהוא מטומטם נאיבי- או איזה משורר, יעיף מבט לחלון ויחשוב לו: "כאן גרה התמרה המפורסמת, שמרוב אהבה לבעלה קברה את עצמה לנצח בין ארבעה קירות". מכירים את הטריקים האלה!
פופובה (מאדימה בבת-אחת) מה? איך אתה מעז לדבר אלי ככה?
סמירנוב אולי קברת את עצמך בעודך בחיים, אבל להתאפר זכרת יפה מאוד!
פופובה איך אתה מעז לדבר אלי בצורה כזאת?
סמירנוב אל תצעקי בבקשה, אני לא רואה החשבון שלך! בואי נקרא לדברים בשמם, בלי צביעות. אני לא אישה, אני רגיל לומר בקול רם את מה שיש לי על הלב! בבקשה אל תצעקי עלי!
פופובה לא אני צועקת, אתה זה שצועק! אולי תעזוב אותי כבר בשקט!
סמירנוב תשלמי לי את הכסף, ואני עוזב.
פופובה אני לא אשלם לך שום כסף!
סמירנוב ועוד איך תשלמי!
פופובה אפילו אגורה לא תקבל ממני, דווקא! עזוב אותי כבר במנוחה!
סמירנוב אין לי העונג להיות בעלך, או הארוס שלך, אז תחסכי ממני בבקשה את כל הסצנות האלה. (מתיישב) זה לא בשבילי, כל זה.
פופובה (נחנקת מזעם) התיישבת?
סמירנוב התיישבתי.
פופובה אני מבקשת ממך לעזוב!
סמירנוב תתני את הכסף… (הצידה) אוי, כמה שאני רותח! כמה שאני רותח מכעס!
פופובה אני לא מתכוונת לדבר עם חוצפנים! תסתלק בבקשה!
(פאוזה)
פופובה אתה לא הולך? לא?
סמירנוב לא.
פופובה לא?
סמירנוב לא!
פופובה בסדר גמור! (מצלצלת בפעמון)
תמונה 9
(פופובה, סמירנוב, לוקה)
פופובה לוקה, תלווה את האדון החוצה!
לוקה (הולך לעבר סמירנוב) אדון, אולי תלך כמו שמבקשים ממך! לא יפה ככה…
סמירנוב (קופץ) לשתוק! עם מי אתה חושב שאתה מדבר? אני אעשה ממך סלט!
לוקה (אוחז בלבו) אבא'לה!.. אמא'לה!.. (צונח לתוך הכורסא) אוי, רע לי, רע לי! לא יכול לנשום!
פופובה איפה דאשה? דאשה! (צועקת) דאשה! פלאגייה! דאשה! (מצלצלת בפעמון)
לוקה אוי! כולם הלכו לקטוף פירות יער… אין אף אחד בבית… רע לי! מים!
פופובה אני מבקשת שתסתלק!
סמירנוב אולי תהיי קצת יותר מנומסת?
פופובה (מקמצת את אגרופיה, רוקעת ברגליה) אתה פושע! פרא אדם! מפלצת!
סמירנוב מה זה? מה אמרת?
פופובה אמרתי, שאתה חיה, מפלצת!
סמירנוב (רוכן כלפיה) תסלחי לי, איזו זכות יש לך להעליב אותי?
פופובה כן, אני מעליבה… אז מה? אתה חושב שאתה מפחיד אותי?
סמירנוב ואת חושבת, שבגלל שאת מין יצור פיוטי שכזה, את יכולה פשוט להעליב אותי כמה שאת רוצה? כן?! אני קורא לדו-קרב!
לוקה אבא'לה!.. אמא'לה!.. מים!
סמירנוב קדימה, אקדחים!
פופובה אתה חושב שהאגרופים הגדולים שלך והלוע הבהמי שלך מפחידים אותי? אה? חיה שכמוך!
סמירנוב דו-קרב! אני לא אתן לאף אחד להעליב אותי, גם לא ליצור נשי וחלש כמוך!
פופובה (מנסה לגבור עליו בצעקות) בהמה! בהמה! בהמה!
סמירנוב הגיע הזמן להשתחרר מהסטיגמה, שרק הגברים חייבים לשלם בדם על עלבונות! אם רוצים שוויון זכויות לנשים, אז עד הסוף, לעזאזל! דו-קרב!
פופובה אתה רוצה להילחם? בשמחה!
סמירנוב בזה הרגע!
פופובה בזה הרגע! לבעלי היו איזה-שהם אקדחים… אני אלך להביא אותם הנה… (יוצאת ומיד חוזרת) באיזה תענוג אני אתקע כדור באמצע המצח המגודל שלך! לעזאזל איתך!
(פופובה יוצאת)
סמירנוב אני אירה בה כמו באפרוח! אני לא ילד קטן, ולא כלבלב סנטימנטלי, אצלי לא קיימים יצורים עדינים ויפי-נפש!
לוקה אלוהים ישמור!.. (כורע על ברכיו) תעשה לי טובה, תרחם עלי, זקן שכמוני, ותלך מכאן! לא מספיק שקודם הפחדת עד מוות, עכשיו אתה רוצה להילחם!
סמירנוב (לא מקשיב) להילחם, אם כבר רוצים שוויון זכויות, שחרור האישה! כאן שני המינים שווים! אני אירה בה בפרינציפ!.. אבל איזו אישה? (מחקה אותה) "לעזאזל איתך… אני אתקע כדור באמצע המצח המגודל שלך…" איזו אישה? איך הסמיקה מכעס, העיניים שלה נצצו… הסכימה לדו-קרב! בשיא הכנות, זו הפעם הראשונה בחיי שאני רואה אישה כזאת.
לוקה בבקשה ממך, אדון, תלך! אני אתפלל לאלוהים כל יום שיוותר לך!
סמירנוב זאת- אישה! אישה כזאת אני יכול להבין! אישה אמיתית! לא חמוצה, לא סמרטוט, אלא אש, אבק שריפה, זיקוקים! אפילו חבל להרוג אותה!
לוקה (בוכה) אדוני היקר… אני מתחנן, לך מכאן!
סמירנוב היא בהחלט מוצאת חן בעיני! בהחלט! למרות שיש לה גומות חן בלחיים, אני מחבב אותה! אני כמעט מוכן אפילו לשכוח את החוב… הכעס עבר… אישה יוצאת מן הכלל!
נו, חכו להמשך.
וגם אני בדרך חזרה, במלוא הדרי (שזה לא ממש הרבה, אבל מילא).
אה, כן, לפני שאני שוכחת- האיש והמקסימוס, ברוך שובך בצל קורתינו! :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טלי רבן-הכט