הנה משהו שיבריח מכאן ככל הנראה את כל שלוש הפקאצות שקוראות אותי באדיקות- אני שונאת את "סקס והעיר הגדולה". מה זה שונאת, מתעבת. בזה עמוקות. אוחזת בי אלימות בוערת. זהו, פרשתן בעצבים של גרופיז? חזרתי להיות לבד עם עצמי? אז אני אפרט, ברשותי.

ברמת התכנים דווקא אין לי הרבה לה לומר. פשוט כי אין משהו שחורג מבינוניות שאפשר להתייחס אליו לעומק- עלילה שטחית, טוויסטים צפויים, דמויות מאופיינות ברשלנות, לא משעשע ממש, לא מרגש ממש, לא כלום. אז בואו נדלג באלגנטיות על הניתוח המעמיק של מה-קורה-לקארי-ולמה, ונעבור ישר לחוסר ההבנה המשווע שפושה בקרב אותן פמיניסטיות תל-אביביות בשקל תשעים שבטוחות שהסדרה הזו היא הדבר הכי טוב שקרה לכוח הנשי. כוח נשי? אה, בגלל שהבנות כאילו מנצלות את הבנים וזורקות אותם כאילו מתי שבא? או-יה, כוח נשי, גירל פאואר. יו גו, גירלפרנד, כאילו.

צר לי, אבל אין דבר בסדרה הזו שמעצים נשיות. ההיפך המוחלט הוא הנכון. כל מה שאני זכיתי לראות, ברגעי סובלנות נדירים, הוא הנצחה מרתיחה של סטיגמות לגבי נחיתותן הנשית של הגיבורות, במסווה של עצמאות ועוצמה. איך הן מבססות עמדה של כוח בעולם ניו-יורקי קשוח? הן משכללות עד לדרגת אמנות את עצם היותן איבר מין נשי וקצת גוף מסביב, שיהיה גם על מה להסתכל. המימוש העצמי שלהן אינו בא לידי ביטוי כבני אדם, כנשים, כיצורים אינטיליגנטיים, משכילים ומוכשרים, אלא כצעצועי מין מהלכים. כל החגיגה סביב המרצ'נדייז ותעשיית התיק+נעלי מנולו+פריזורה+מחשוף+מיני והדיונים השלמים סביב ה"נכון ולא נכון" באופנה (תגידו לי בבקשה שאין נשים כאלה במציאות. בבקשה. אני קרובה לבכי כאן) רק מציגים בבירור את סימן השאלה הגדול- למען מי כל הטררם הזה? למי אתן משתעבדות כאן, מפקירות את כל כספיכן ומשאביכן וזמנכן הפנוי בשופינג? למען התורן שיזכה לזיין אתכן היום בערב (אופס סליחה- שאתן תזיינו אותו היום בערב, שכחתי)? מה תוכלו להציע לו מעבר לסקס עם קורבן אופנה עם גוף לא אנושי?

ובעניין הגוף, הערה לסדר היום- האם ארבעת הגופות החטובים והנשיים האלה, בלי אפילו גוף אחד שחורג מהמידות, הם ההגדרה הבלעדית של מה שמותר לי, כאשה, לשאוף אליו? איפה פה הכוח הנשי, שלא נותן לגברי את המידות הפיזיות שמרצות אותו, אלא קובע בעצמו את הכללים והמסגרת? הנשים הללו בסדרה אינן נשים, הן מוצר. מוצר למכירה, או אפילו נותנות עצמן במתנה לכל מי שרק מבטיח להתייחס אליהן בקצת חיבה, עטופות בנייר עם סרט, רצוי של מעצב-על? הן בסך הכל מעוניינות, כמו שהפרק האחרון הראה היטב, בקצת אהבה. קצת חום אנושי. חתונה, ילדים, בית בפרברים. הנעורים הסוערים, הכאילו-סוערים, הם רק תקופה נוסטלגית, שבסופה כל אישה חייבת להתביית. זה מוסר ההשכל שלנו, ובואו נלמד אותו טוב טוב בנות- אחרת, אם נמשיך להתפרע עד שנהיה כבר זקנות, בסוף עוד נקבל עונש כמו הסרטן של סמנתה.

בנות, תראו מה קניתי היום? פמיניזם! זה מה זה באופנה!