איתן שלי,

אני כותבת עליך כשאתה בחדר לצדי, שקוע בשינה עמוקה. הנשימות הכבדות שלך תמיד משרות עלי שלווה ופחד בעת ובעונה אחת. אני קמה להציץ בך ישן, ובכל פעם כובשת את הצחוק שלי כשאני רואה ששוב אתה תקוע באיזו תנוחה בלתי אפשרית – עם הרגליים תקועות בין סורגי המיטה, הראש קבור בהררים של שמיכה, והידיים פשוטות בתנוחת ישו הצלוב. אני חייבת לקרוא לאבא שלך, שיראה גם.

אנחנו עומדים מעליך, תינוק ישן, ובבת אחת מתפוצץ לנו בבטן זיקוק צבעוני של אושר. אתה לא יודע שאנחנו שם. אתה חולם, אולי על המגלשות בגינה, אולי על הכלבות, אולי על בועות הסבון אהובות נפשך. אנחנו חולמים עליך.

*****

בבוקר אתה קם, פוקח עיניים מצומצמות מרוב אור, ומייד מחייך ומטפס אליי, מושיט ידיים וקורא לי לחיבוק עז. כזה אתה, מציף בחיבוקים ארוכים ונשיקות רטובות. אוהב להביע אהבה בנדיבות. זקוק למגע שלי כמו אוויר לנשימה. לומד את הגוף שלי בעל-פה. אף פעם לא חשבתי שלחיבוק שלי יש סגולות הרגעה כאלה עד שאתה הופעת.

אתה לא יודע, אבל היום אתה בן שנה. אני מתרגשת מזה נורא, אבל למען האמת, כנראה שלך לא אכפת. מפליא איך שעבורך כל יום – יומולדת. הכשרון המופלא הזה שלך לזקק כל שטות הכי טריוויאלית להנאה מרוכזת, לחגוג את החיים ולצחוק צחוק משתולל מכל דבר חדש שאתה נתקל בו, את זה לא קיבלת ממני. אני מופתעת מהאנרגיה הזאת, הזכה, כל דקה מחדש. בתוך העייפות, הבוז העצמי, הטעם המר של עוד יום סתמי, שוחק, חסר טעם ותוחלת, אתה יושב לך, מתנשף בהתרגשות, נואם נאומים בתינוקית נלהבת, צוחק ופוקח לרווחה זוג עיניים צלולות, חפות מפחד ומייאוש. הכל אהוב עליך, הכל מרתק, הכל עושה לך טוב. אני, שמעולם לא הצטיינתי בשמחה יתרה, תמיד אקנא בך על כך. תמיד אפחד מהרגע שבו הזכּוּת הזו תתלכלך לך.

*****

תודה שאתה כאן.

תודה שלימדת אותי שיעור בחדווה, ובסלחנות עצמית, ובאובדן שליטה, ובסבלנות אינסופית, ובחרדה, ובנתינה.

תודה שמאז שאתה כאן, לא עובר יום בלי שאני שרה שירים או צוחקת. גם בימים קשים.

תודה שיצאת כזה קסם של ילד, לגמרי בזכות עצמך; ושגרמת לי להבין שכדי לא להרוס את הקסם, עדיף שלא לבחוש לך באישיות יותר מדי. אתה מבין ויודע וטוב וחכם הרבה יותר ממה שאנחנו המבוגרים נוטים לשער.

תודה שבתמימותך אתה נותן בי אמון מלא ומוחלט, בלי להטיל שום ספק בכך שאני ראויה לו.

תודה שבזכותך (אם כי בימים מסוימים זה הופך ל"בגללך") היום כבר אסור לי להתפורר לתוך דכאון בולעני, להתחפר במיטה ולייחל לדברים איומים. היום, משעה ארבע אחר הצהריים ועד קץ הימים, אני חייבת לתפקד. באש ובמים אני מוצאת כוחות.

תודה שבזכותך לעולם לא אהיה בודדה. תודה שגרמת לי לראות שגם אתה לעולם לא תהיה בודד, וזה בזכותי.

*****

אתה ממלמל מתוך שינה, מתהפך ושוב נרדם. שקט ומפויס ואיתן. מעניין איך תיראה מחר; איזה תלתל חדש יצוץ, איזה שן אולי תבקע, איזה תחביב חדש יתפוס את מקום הישן, איזה תו מתווי פניך ישתנה, איזו מילה חדשה תכיר. אתה גדל לי מהר נורא, מדקה לדקה שינויי הזמן זולגים עליך וכל יום חומק לי מבין האצבעות.

רק לפני שנה הגעת, זעיר וגוזלי ושביר, ואני לא ידעתי איך נוגעים בך. ולא ידעתי אם אי-פעם תוכל לגעת בי. קשה להאמין.

יום הולדת שמח, ילד ממתקים שלי. הלואי שנאהב ככה תמיד.