נתקלתי באתר של מארק ריידן ממש במקרה, לא הכרתי אותו לפני כן. יש אצלו שילוב מרתק ומזוויע בין קיטש ומוות, בין דימויים מאגדות ילדים ומעולם הילדות, לבין אסוציאציות מסויטות של עולם מזוהם, פולשני. מזועזעת ונרתעת, לא יכולתי להתחמק מההכרה בעובדה שאני ממוסמרת למסך בסקרנות מציצנית, ופוערת לעצמי פתח קטן של הצצה מלאת אשמה בין אצבעות היד שמכסה בפחד על העיניים.