בכל פעם מדהים אותי מחדש לראות את הגאונות של המחזאים הגדולים, את היכולת שלהם לזקק את הדרמה לטקסט שאם בוחנים אותו לעומק, מגלים שכל מילה היא הכרחית לטקסט, שאין אפילו מילה אחת מיותרת ואפילו מילה אחת שחסרה. המחזות הגדולים באמת הם אבן שמתגלגלת במורד ההר מהרגע הראשון, ואין דבר כזה "אקספוזיציה"; יש רק דרמה. מחזות הענק הם אותם מחזות אין-ברירה: הכל תמים, הבעיות קטנות, ההתרחשות שולית- ורק בסוף, כשמתרחשת רעידת הבמה שמהפכת וממוטטת את העולם, אנחנו יודעים בבטחון גמור שלא היתה כל אפשרות אחרת. שהיה לנו ברור שההתמוטטות היא הדרך האפשרית היחידה. המחזאות הגדולים באמת מספקים לנו הבנה רטרואקטיבית, כבר מהמילים הראשונות של המחזה. אם נקשיב היטב, נבחין עד כמה המחזה כולו מרוכז בשיא התמציתיות במילים הראשונות שבהן הוא נפתח. כל הסיפור כולו מקופל במילים הראשונות.

בלי הרבה הסברים מיותרים, רק לקרוא, להקשיב, בין השורות. תנו למילים החכמות שלהם לעבוד במקום המילים השוליות שלי.

.....

המלט/שייקספיר

ברנרדו: מי שם?

פרנציסקו: מי השואל? עמוד אתה,

והזדהה!

ברנרדו: יחי המלך!

.....

המלך ליר/שייקספיר

קנט: ואנוכי סברתי כי בעיני המלך עדיף דוכס אולבני מדוכס קורנוול.

גלוסטר: כן סברנו כל הימים, ואולם עתה, בהחלק הממלכה, אין לדעת עוד, מי מן השניים נכבד בעיניו יותר מחברו. כי הנה עלו החלקים בד בבד, שאפילו בטביעת עין אי אתה מבחין, איזהו העדיף שבהם.

קנט: בנך הוא זה, מילורד?

.....

פר גינט/איבסן

אוסה: פר, שיקרת!

פר: לא שיקרתי. 

.....

בית הבובות/איבסן

נורה: החביאי את האשוח, הלנה. אני לא רוצה שהילדים יראו אותו עד הערב, שהוא כבר יהיה מקושט. 

.....

אדיפוס המלך/סופוקלס

אדיפוס: בני, צאצאיו של קדמוס הקדום,

למה אתם כורעים כאן ובידיכם

ענפים קדושים עטורי צמר?

בעיר עולה ענן הקטורת, נשמעות

גניחות ובו בזמן תפילות מרפא.

מוטב לשמוע בעצמי, חשבתי, לא

מפי שליחים, לכן, בני, באתי לכאן,

אני המכונה- אדיפוס הנודע.

 .....

מחכים לגודו/בקט

(דרך בשדות, עם עץ. ערב. אסטראגון, ישוב על אבן, מנסה להוריד אחת מנעליו. הוא עושה זאת בעקשנות, בשתי ידיים, תוך כדי גניחות מאמץ. הוא מפסיק, באפס כוח, נח לרגע ומתנשף, מתחיל מחדש. שוב אותו משחק. נכנס ולדימיר)

אסטרגון (נואש בשנית): אין מה לעשות.

 .....

חתונת דמים/לורקה

(חדר צבוע בצהוב)

החתן: (נכנס) אמא.

האם: מה?

החתן: אני הולך.

האם: לאן?

החתן: אל הכרם. (עומד לצאת)

האם: חכה.

החתן: את רוצה משהו?

האם: הארוחה, בן.

החתן: עזבי. אוכל ענבים. תני לי את הסכין.

האם: בשביל מה?

החתן: (צוחק) לבצור אותן.

האם: (רוטנת ומחפשת אותה) הסכין... יימח שם כולן והנבל שהמציא אותן.

החתן: נדבר על נושא אחר.

 .....

שלוש אחיות/צ'כוב

אולגה: אבא מת בדיוק לפני שנה, ביום זה ממש, בחמישה במאי, כשחל יום הולדתך, אירינה. היה קר מאוד, אז ירד שלג. חשבתי כי לא אעמוד בזה, את שכבת מתעלפת, כמתה. אך הנה חלפה שנה, ואנו זוכרות זאת בקלות, את כבר לובשת שמלה לבנה, פניך זורחות.

.....