כיצד אביט ולא אפול?
אני מחזיקה במעקה הנחושת המקיף את החדר,
מתקדמת לאט לאט.
לו היה חשוך,
הייתי מתקדמת מהר יותר.
לולא ראיתי את סוף הדרך.
חציו האחר של החדר מלא מבטיך
לכל כיוון אפשרי
מלבד
לכווני.
גופי כל הנוכחים,
כמו היו אחד, חשים בצמרמורות נגיעתך
מלבד גופי.
הייתי נפגעת
לו חשבתי
שהבחנת בי.
נפגעתי, כי ידעתי
שלא הבחנת.
דבר לעולם לא יהיה טוב דיו עבור
אלו התובעים
את
המיטב.
והם יתבעו –
ויטבעו
תחת משקל תביעתם,
טביעת ידם
תשאר חרוטה בזכרוננו
והם יהפכו דוגמא מאלפת לכך
שאל לנו לבקש את המיטב.
שמם יתגלגל על שפתינו:
מטבע לשון שחוק
כמו
אונם.
שוכבת דוממה כבובה
מתה בתוך ארון הקבורה שלה
נותנת לרוח ללטף את גופה
כרצונה
נותנת לחול לחבק אותה
כרצונו
נותנת למוות לחדור בה אל קרבה
לא יהיה לזה סוף,
למוות הזה.
לא
יהיה
לזה
סוף –
"ירוק פחות, עדין יותר", ספר שירה ראשון של המשוררת הצעירה טלי אוקמן (סטודנטית שלי, גילוי נאות), בחנויות. מזל טוב לטלי, ובהצלחה.