(על ילדות והתבגרות, על שינון קלישאות ומחשבה עצמאית, על תמימות ואובדנה, על גן עדן וגיהנום)

אני שומע משהו נופל, אמר הרוח.

שום דבר, זה רק הרוח, הרגיעה האם.

גם אתה אשם וגם הוא אשם, אמר השופט לנאשם.

אדם הוא רק אדם,

הסביר הרופא לבני המשפחה הנדהמים.

אבל מדוע, מדוע, שאל את עצמו הנער

לא מאמין למראה עיניו.

מי שאינו גר בעמק גר בהר,

פסק המורה לידיעת הארץ

ללא קושי ניכר.

אבל רק הרוח ששמט את התפוח זכר

מה שהעלימה מבנה האם:

שלעולם, לעולם, לעולם לא יהיה לו מנחם.