אני זוכרת שתמיד סיקרן  אותי מה כל כך משך אותו בנמלים האלה לילות על לילות של סיפורים על איך שהוא היה עוקב אחריהן עד שהגיעו לקן ואז הוא היה מהנדס אותן בשורה ארוכה כך שילכו לאיבוד וגם איך שהיה פשוט קוטל אותן במסדרים שרירותיים "צעדת המוות" ישר זה הזכיר לי והוא מאוד נרתע (חצי בצחוק) מהקישור 'איך את משווה בכלל' אבל אני הייתי רצינית מה שהכי נגע בי היה המוות שניבט לו מהעיניים ואני אף פעם לא ראיתי מוות ניבט מעיניים של מישהו הוא אמר שזה בדיוק המבט שהיה לו אז כשהיה ילד ואני אמרתי זה מעניין ובעצם רציתי לומר שכשסבא עמד למות הוא שכח איך קוראים לי כאילו עשה "אחורה פנה" לעבר הילד שהיה מזמן אולי כי גם לו ניבט מוות מהעיניים וזה הכי קרוב שהצליח לגעת תוך משחק סתמי עם נמלים בקן באמת יש כאן איזו תקווה ילדותית כאילו שכשאין כבר לאן להתקדם קדימה אז תמיד אפשר לחזור אחורה ולשחק שוב

דיוניסיה של נמלים