בהמשך ישיר לפוסט הקודם, מרצה שלי הפנה אותי למאמר של יהודה מוראלי שהתפרסם ב"ארץ אחרת".

קשה לי לומר שלא זזתי באי-נוחות כשקראתי אותו, בעיקר כי אני עדיין לא בשלב שבו אני מוכנה להודות באובדן החווייה הקהילתית של התיאטרון, אבל אולי זו הכלאה הולמת באמת בין תיאטרון וטלוויזיה, שבה מתקיים מעין מבצר של פרטיות ואינטימיות שבכוונה נפרץ בתיאטרון לטובת הביחד הקהילתי.