פרולוג:

אבא ואמא שני תרמילאים, שזופים ובעלי רגליים שריריות. האמא של מיטיבי-הלכת.

את ההימלאיה הם טיפסו. הודו, נפאל, טיבט, הרי תורכיה, ועוד ועוד.

כושר שיא, הלואי עלי.

מערכה ראשונה:

הזמן: חודש, בערך.

המקום: הר מירון, מסלול מטומטם לילדים קטנים וזקנים עם הליכון.

העלילה: אבא מחליק בשיפוע טפשי לגמרי. אבא קורע את השריר הארבע-ראשי ברגל, השריר הכי מסיבי בגוף.

ברפואית זה נקרא DEAD-LEG. ככה זה גם כואב.

ניתוח, ניתוח, אבא בכסא גלגלים.

סוף מערכה ראשונה.

מערכה שניה:

הזמן: שלשום.

המקום: אותו הר מירון קליל וטפשי. לא לומדים אף פעם.

העלילה: אמא מטיילת עם חברים (אבא נשאר בבית בכסא גלגלים, כן?).

חברה של אמא נופלת במדרון קטנטן וטפשי, שוברת רגל. אמא (רופאה) מאבחנת, מפנה אותה לצפת. ממשיכים בטיול.

מערכה שלישית:

אותו זמן, אותו מקום, אותו מדרון קטנטן וטפשי.

העלילה: אמא מחליקה ונופלת. ממצאים: יד שבורה + רצועה קרועה בברך.

אפילוג:

הזמן: אתמול.

אמא ואבא יושבים בסלון, שני פיסחים מגובסים ומסכנים, נאנחים עם כל תנועה.

ברדיו מדווחים על קטיושות בהר מירון המקולל.

אנחנו לא יודעים אם לצחוק או לבכות.

מוסר השכל:

תסיקו לבד. אני רק ממליצה לאורי דביר למחוק לאלתר את המקום הארור הזה מסימון השבילים. תמים, תמים, אבל סכנת נפשות ההר הדבילי הזה.

(כל זה בעצם נכתב בשביל לבקש מהג'ינג'ית לחכות בסבלנות לתמונות, אני לא בבית, נסעתי לסעוד את נפגעי הר מירון, אחזור בקרוב)