כשצביקה הדר מתחיל לנאום בפאתוס על המלחמה של "כוכב נולד" באלימות פעם בשלוש דקות, מתעורר לי כזה רעד בלתי נשלט באגרוף ימין, ועווית, איך לומר בעדינות, לא נחמדה. תארגנו לי חמש דקות עם הבחור, יותר מזה אני לא צריכה.

ובנימה רגועה יותר-

הבנתי שאם תום נוהג ושנינו באוטו, והוא מתנהג כאילו הוא שמח בכל פעם שיש רמזור אדום, רק כי זה מאפשר לו לנשק אותי עד שכבר מזמן התחלף לירוק, וכבר בקרוב שנתיים ורק הולך ומתחזק, כנראה שקרה לי משהו טוב.

סתם רציתי לפתוח את החודש במשהו שמח, כי זה החודשולדת. נזכור ולא נשכח, אה?