לפני כמה ימים הלכתי לראות את "טרויה". יש לי עניין בסרט הזה, גם כי יש לי חולשה מיוחדת למיתולוגיה היוונית ולתרבות הקלאסית בכלל (עם השנים הבנתי שזו נטיית הלב הפרטית שלי), וגם כי יש סיכוי לא מבוטל (אבל גם לא היסטרי) שאני אלמד את החומר הזה בשנה הבאה, כמתרגלת באוניברסיטה בקורס "תולדות התיאטרון".

איזה פיאסקו. ותרשו לי לפרט.

נעשה כאן נסיון להחיות את המיתולוגיה מבעד לעיניים מודרניות. במילים אחרות, אנחנו חברה שעברה את מהפכת ההשכלה, והשליטה העצמית וכל נושא האחריות האישית שאינה תלויה בגורל מוטמעים אצל האדם המודרני באופן עמוק ביותר. עד כאן נניח, בסדר. אבל בעיני, פשוט לא ניתן לספר על המיתולוגיה מבלי לערב את האלים. כל האתוס היווני מבוסס (כמו שזה בא לידי ביטוי באופן מובהק בטרגדיות) על כך שהאדם נקרע כל חייו (וגם בדורות הבאים) בין הבחירות האישיות שלו לבין כוחם הקפריזי והשרירותי של האלים, שמנהלים ביניהם מלחמות לא קטנות בעצמם. זו הטרגדיה של הגורל האנושי, ואין דרך לברוח ממנו.

בוא נחפור קצת יותר לעומק. כמובן שזה מגוחך לטעון שהסרט "לא נצמד לעובדות". איזה עובדות בדיוק יש במיתולוגיה? היותר מומצאות לעומת הקצת מומצאות? אבל בכל זאת, יוצרי הסרט מגלים זלזול כמעט פוגע ברמת האינטיליגנציה של הקהל. הרי כולנו, אני מעזה לשער, מכירים לפחות חלק קטן מהסיפורים שמקיפים את מלחמת טרויה (ויש המון, כמה מאות לפחות). אז איך אפשר לעבור בשתיקה על עיוות כל כך שרירותי של משהו שגדלנו עליו?

הרי מה זו בכלל מיתולוגיה? אוסף של סיפורים שעוברים כמסורת קבוצתית, אשר נועדו לבנות לאותה קבוצה חברתית אמות מוסר מסוימות המגבשות ו"מחנכות" אותה. אין מיתוס ללא מוסר השכל בצידו, והמיתולוגיה מאגדת את כל מוסרי-ההשכל האלה ובונה איתם "אג'נדה", אם אפשר לפשט את זה. מלחמת טרויה נועדה, יותר מכל, ללמד אותנו משהו חשוב. משהו מכונן, על עצמנו כעם וכבני אדם פרטיים.

פאריס, למשל, הופך בסרט לדמות הצעיר המאוהב מהדרמה הרומנטית ההוליוודית. אבל בזה אנחנו מחמיצים את הפואנטה של הסיפור. פאריס של המיתולוגיה (וכמובן זו רק פרשנות אחת מאינספור) נודע בתור סמל הטיפשות, והמיתוס בז לו מאוד. ולמה, תשאלו (מי שהצליח להישאר ער עד עכשיו)?

כי הוא היה צריך ליישב מחלוקת בין 3 האלות החשובות, מי הכי יפה- הרה, אתנה ואפרודיטה. הרה מבטיחה לו שאם יבחר בה, יהיה שליט העולם. אתנה מבטיחה לו את החוכמה הגדולה בעולם, ואילו אפרודיטה- את הלנה, היפה בנשים. והוא כמובן בוחר באפרודיטה, מאוהב שכמותו. אז למה טיפש, תשאלו בנודניקיות, והמיתוס עונה בסבלנות אין קץ: אם היה בוחר באתנה, היה הופך לחכם באדם. לכן מטבע הדברים היה נהיה השליט ואז כמובן היה מקבל את הלנה, כיאה לשליט. אם היה בוחר בהרה, מקום שני בעדיפות, היה הופך לשליט והיה זוכה בהלנה. אבל האידיוט העיוור פשוט לא חשב, ולכן גרם למלחמת טרויה, המלחמה האיומה ביותר בתולדות האנושות.

ועוד כמה דברים קטנים ומעצבנים בסרט-

אגממנון, מפקד צבאות יוון, הופך מדמות טרגית לשליט שהוא כמעט קריקטורה של היטלר. אכזרי ומגוחך, תאב כוח באופן לא אמין ולא אנושי, בטח שלא מורכב. אלא שבמיתוס, האלה שתומכת בטרויה גורמת לסופה עזה בים ומונעת מצבאות יוון להתקדם. כדי להתגבר על הסופה, אגממנון נאלץ להקריב לאלה את בתו איפיגניה, שנמצאת איתו, מול אשתו קליטמנסטרה שנשבעת לנקום (ואכן רוצחת אותו כשהוא חוזר ליוון, כשהוא הכי שיכור מנצחון שאפשר). לכן, כשהוא מגיע לטרויה, הוא אדם שבור והרוס, רצוץ מבחינה נפשית עוד לפני שהתחילה המלחמה.

וחוץ מזה- מישהו הבין כמה זמן נמשכת המלחמה? לפי הסרט זה עניין של פחות ממלחמת ששת הימים. בטח לא מלחמת כל המלחמות. אבל המלחמה נמשכת עשר שנים ארוכות ומתישות, ונגמרת כשגיבורינו זקנים ועייפים, ומתים לעוף הביתה לאשה ולילדים שהם בקושי זוכרים- סיטואציה איומה לכל הדעות- ולכן הסוס הטרויאני בא להזהיר אותנו מחוסר שיקול דעת ומעיוורון שנובע מפזיזות קטלנית.

ועוד ועוד, כל כך הרבה באגים שאין לי כח לפרט. בקיצור, חבל גדול בצורת החמצה מתלהמת, כמעט פאשיסטית בתאוות הקרבות שלה.

רוצו לראות... ותחזרו אלי להתווכח.