הנה פרק מתוך עבודה שהכנתי מזמן לקורס שנקרא "מופע ופוסטמודרניזם". ניסיתי לבדוק כאן האם, ולמה, ערוץ 2 בכלל ו"יומטוב" הזכור בפרט (וזה כולל גם את חדשות ערוץ 2, שיש לי הרבה מה לומר על הערך החדשותי-היסטרי שלהן), עונות להגדרה של מופע פוסטמודרני, על כל הקונוטציות הבעייתיות שהמושג הזה כולל בתוכו.

גילוי נאות: כותבת בלוג זה אינה חסידה גדולה של הזרם הפוסטמודרני באמנות, מסיבות שיפורטו יום אחד.

אז הנה זה. לא נגעתי, כמו שאומרים.

ברצוני לבדוק את תופעת הסולידריות-לכאורה הידועה בשם "יומטוב" מאת ערוץ 2 על-פי מאפיינים פוסט-מודרניים. מעבר לעובדה שהארוע נפרש על פני מספר ימים, כך שחווית הקליטה של הצופה (הסטנדרטי) הייתה חוויה מקוטעת הבנויה מחיבור אקראי של פרגמנטים לכדי בנייה עצמאית של הצופה את האובייקט הכללי, קיימים ב"יומטוב" מאפיינים פוסטמודרניים מובהקים נוספים. בהתאם להגדרתו של ניק קיי, מדובר בארוע "בידורי" או אמנותי (לפי הגדרת הנהלת הערוץ), המגדיר עצמו ככזה רק מעצם העובדה שהוא מתרחש. הוא אינו מקיים נאראטיב קוהרנטי במרכז האובייקט, אלא מבוסס על אובייקט מסוג אחר- המארח הידוען שמתחלף כל זמן קצוב במארח אחר. לא זו בלבד שהתמקדות איננה באובייקט אמנותי יציג וקוהרנטי, אלא שאפילו לא מדובר בתהליך יצירה של אובייקט כזה (אפילו על מנת להרסו בתום הארוע, ראה קבוצת "זיק" ואחרים). המוקד האמנותי הופך לאמן, או למארח, שאין לו כל צורך ליצור. הארוע מתרחש לא כל עוד הוא יוצר משהו, אלא בפשטות- כל עוד הוא נמצא שם. עצם נוכחותו של האמן היא שהופכת את ארוע התרומה-במסווה ל"מושך קהל", ואין עוד צורך ביצירה.

אם נתייחס לשפע הנארטיבים שעלו מתוך "יומטוב", מעניין להיווכח כי לכאורה התקיים בארוע תהליך יצירה של אובייקט קוהרנטי, דהיינו ההתרמה. אלא שכיאה ליצירה פוסטמודרנית, ההתרמה הפכה לעניין שולי, ולמעשה לתירוץ (ציני למדי בעיני) להפגיש בין אותם "כוכבים" (תופעה פוסטמודרנית בפני עצמה- לא אובייקט, לא יצירה, אלא האדם עצמו) שמייצגים בעצמם דיסציפלינות מגוונות, החל בשחקנים ובדרנים, וכלה בעיתונאים ומגישי חדשות.

אם להתמקד במגישי החדשות כדוגמא מובהקת לעצם היותו של הארוע פוסטמודרני- ניתן היה לראות כי מגישת החדשות (שעצם מעמדה כאישיות נערצת היא עניין תמוה, מכיוון שכמעט כל אדם יכול להקריא טקסט בקול רם. אולי היא נערצת כי היא יוצרת את החדשות? אין לדעת), שנתפסת כאוטוריטה רצינית, כשיקוף של "אמת אובייקטיבית", מציגה לצופים תשדיר שבו נראה ילד בסיכון מתאר את חייו. אלא שידוע שהילד הוא שחקן, ובכל זאת עובדה זו אינה מפחיתה מאמינות ארוע ההתרמה, או מאמינותה של הקריינית יונית לוי שתמשיך להקריא חדשות, או ליצור אותן יש מאין באותה מידה, והצופים ימשיכו לראות אותה באותו תמהיל מוזר שיצר ערוץ 2- העיתונאים, הבדרנים, הפוליטיקאים, הילדים בסיכון, ההתרמה, השמפניה, העוני והפרסומות- כמקשה אחת של פאניקה, חגיגה ובהייה.

תגובות נזעמות וקללות נלהבות יתקבלו בברכה.