וּמֵרֹב שֶׁאֹהַב אוֹתוֹ לֹא אוּכַל לוֹמַר לוֹ.

וְהחַיִּים יַעֲבְרוּ כְּמוֹ חוֹל תּוֹבְעָנִי

כְּשֶׁלַּיְלָה סוֹגֵר שָׁעוֹן מְעוֹרֵר מִזְּרִיחָה

לִזְריחָה וַאֲנִי יְשֵׁנָה

בִּתְנוּחַת עֻבָּר קָפוּא נוֹעָד לִגְדוֹלוֹת  

תְּמִימוּתִי תִּהְיֶה מִמֶּנוּ וָהָלְאָה (זֶה לֹא

הוּא זֶה אֲנִי)

אוֹמֶרֶת תָּמִיד מִלִּים

רַק בַּחֹשֶךְ, רַק עַל

הַנְּיָר.

לִכְאוֹרָה חֶטְא חֲמָמָה, אָבָל

לֹא.  

גַם מִשּׁוּלַיִם שֶׁל נְיָר אֶפְשָׁר לְהֵחַתֵךְ.

(ותודה רבה לאריאל, שהאיר את עיניי)