מְעִילִי הַפָּשוּט וּפָנָס עַל הַגֶּשֶר,

לֵיל הַסְּתָיו וּשְפָתַי הַלַּחוֹת מִנִּי גֶּשֶם-

כָּךְ רָאִיתָ אוֹתִי רִאשוֹנָה, הֲתִזְכּוֹר?

וְהָיָה לִי בָּרוּר כְּמוֹ שְתַּיִם וּשְתַּיִם,

כִּי אֶהְיֶה בִּשְבִילְךָ כְּמוֹ לֶחֶם וָמַיִם

וּכְאֶל לֶחֶם וָמַיִם אֵלַי תַּחֲזוֹר.

בְּעָנְיֵנוּ הַמַּר, בַּעֲבוֹר אוֹתְךָ זַעַם,

גַּם לַמָּוֶת אַתָּה קִלַּלְתָּנִי לא פַּעַם,

וּכְתֵפַי הַקָּרוֹת רָעֲדוּ מִשִּמְחָה;

כִּי הָיָה לִי בָּרוּר כְּמוֹ שְתַּיִם וּשְתַּיִם

שֶיוֹבילוּ אוֹתְךָ בִּגְלָלִי בִּנְחוּשְתַּיִם

וְגַם אָז לְבָבִי לא יָסוּר מֵעִמְּךָ.

כֵּן, הָיָה זֶה לא טוֹב, הָיָה רַע לְתִפְאֶרֶת,

אבָל זְכוֹר אֵיךְ נִפְגַּשְנוּ בְּלֵיל מִלֵּילוֹת;

אִם יִהְיֶה זֶה שֵנִית- אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת,

רַק אוֹתָהּ אַהֲבָה עֲנִיָּה וְסוֹרֶרֶת,

בְּאוֹתוֹ מְעִילוֹן עִם אוֹתוֹ צִיץ הַוֶּרֶד,

בְּאוֹתָה הַשִּמְלָה הַפְּשוּטָה מִשְּמָלוֹת.

אִם יִהְיֶה זֶה שֵנִית אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת,

יִהְיֶה כָּךְ, כָּךְ יִהְיֶה אוֹת בְּאוֹת.

וְקִנֵּאתי לְךָ ובַחוֹשֶך אָרַבְתִּי

וְשָנֵאתִי לְךָ וְעַד דֶּמַע אָהַבְתִּי

וּבֵיתֵנוּ שָמֵם מִחִיּוּךְ וּמִצְּחוֹק.

וּבְשוּבְךָ אֶל הַבַּיִת, מָרוּד כְּמו כֶּלֶב,

עֶלְבּוֹנוֹת שֶל זָרִים בִּי נָקַמְתָּ פִּי אֶלֶף

וָאֵדַע כִּי חָשַבְתָּ עָלַי מֵרָחוֹק.

וּבַלַּיְלָה הַהוּא, עֵת הִטַּחְתָּ בַּדֶּלֶת

וְהַלַכְתָּ לָעַד וַאֲנִי נוֹשֵאת יֶלֶד,

רַק חָשַךְ אוֹר עֵינַי אַךְ לִבִּי לא נִשְבַּר;

כִּי הָיָה לִי בָּרוּר כְּמוֹ שְתַּיִם ושְתַּיִם

שֶתָּשוּב עוֹד אֵלַי וְתִפּוֹל עַל בִּרְכַּיִם

וַאֲנִי בְּפָנֶיךָ אַבִּיט וְאוֹמַר:

כֵּן, הָיָה זֶה לא טוֹב, הָיָה רַע לְתִפְאֶרֶת,

אבָל זְכוֹר אֵיךְ נִפְגַּשְנוּ בְּלֵיל מִלֵּילוֹת;

אִם יִהְיֶה זֶה שֵנִית- אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת,

רַק אוֹתָהּ אַהֲבָה עֲנִיָּה וְסוֹרֶרֶת,

בְּאוֹתוֹ מְעִילוֹן עִם אוֹתוֹ צִיץ הַוֶּרֶד,

בְּאוֹתָה הַשִּמְלָה הַפְּשוּטָה מִשְּמָלוֹת.

אִם יִהְיֶה זֶה שֵנִית אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת,

יִהְיֶה כָּךְ, כָּךְ יִהְיֶה אוֹת בְּאוֹת.

הֵן יָדַעְתִּי שֶאֵין לִי אוֹהֵב מִלְּבַדֶּךָ

וְיָדַעְתִּי: הַמָּוֶת יָבוֹא מִיָּדֶיךָ

וַאֲנִי מְחַכָּה וּמְצַפָּה לְזִיווֹ;

הוּא יָבוֹא פִּתְאוֹמִי, כְּגַרְזֶן עַל עֵץ יַעַר,

אוֹ יִקְרַב לְאִטוֹ, בְּעִנוּי וּבְצַעַר,

אבָל לא מִידֵי זָר- מִיָּדֶיךָ יָבוֹא.

וְגַם אָז לְבֵיתְךָ, בְּלֵיל שְכוֹל וְלֵיל עוֹנִי,

בַּחֲלוֹם עוֹד אָשוּבָה, כְּסִילָה שֶכָּמוֹנִי,

וְאוֹמַר: הִנֵּה בָּאתִי מִנְּדוֹד בִּשְבִילַי;

כִּי הָיָה לִי בָּרוּר כְּמוֹ שְתַּיִם ושְתַּיִם

שֶאָבוֹא לְבֵיתְךָ בְּעָצְמֶךָ עֵינַיִם

עַד אשֶר יִשָּאוּךָ בַּדֶּרֶך אֵלַי.

כֵּן, הָיָה זֶה לא טוֹב, הָיָה רַע לְתִפְאֶרֶת,

אבָל זְכוֹר אֵיךְ נִפְגַּשְנוּ בְּלֵיל מִלֵּילוֹת;

אִם יִהְיֶה זֶה שֵנִית- אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת,

רַק אוֹתָהּ אַהֲבָה עֲנִיָּה וְסוֹרֶרֶת,

בְּאוֹתוֹ מְעִילוֹן עִם אוֹתוֹ צִיץ הַוֶּרֶד,

בְּאוֹתָה הַשִּמְלָה הַפְּשוּטָה מִשְּמָלוֹת.

אִם יִהְיֶה זֶה שֵנִית אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת,

יִהְיֶה כָּךְ, כָּךְ יִהְיֶה אוֹת בְּאוֹת.

(אלכסנדר פן, וכל מילה אמת צרובה.)